זהו זה. אני בבית. שמתי לי פודרה והלכתי. צריך להתאושש ולחזור לתלם אך בינתיים כמה זוטות.
ההספד שלי
שלום לך אבא
אתה שם כבר למעלה מסתכל עלינו
ואנחנו עוד לא מאמינים
למרות שנגאלת מיסוריך
היינו רוצים שתהיה עוד קצת איתנו
הדבר הנורא הזה פגע גם בך
ראינו איך אתה הולך ודועך הולך ונעלם
והיום אתה כבר שם
שלום לך אבא
מאז שנולדתי אני מכירה אותך
ועכשיו הלכת לי נשארתי יתומה
היית אבא טוב
עכשיו אני נזכרת איך סחבת אותי על הכתפיים, איך גרדתי לך בגב, איך הלכנו יחד לסבתא
איך עזרת לי להכין שיעורים, איך זרחו פניך כשהתחתנתי, איך זרחו פניך כשנולדו ילדי
שלום לך אבא
חשבתי שתחיה לעולם
חשבתי שתאריך יותר משהארכת
תמיד היית בריא וחזק וגיבור
ופתאום נפלת ולא קמת
פתאום אין לי אבא
את בתך הבכורה השארת יתומה
ביום כיפור אלך ליזכור, לא אברח
לא אודה על כך שאיני צריכה ללכת
שלום לך אבא
יהי זכרך ברוך
נוח בשלום על משכבך.
דפנה
סיר הלחץ
7 ימים ישבנו ביחד עד להתפוצץ. 3 מכשפות פולניות.
אמא התחילה להזכיר כל מיני פרשיות שרצוי לשכוח. כמו למשל מלחמת לבנון השניה והזכות לשקר. לחפור שוב ושוב ושוב על דברים שכבר גרסנו עד דק ולדון בכל חבריה והצלחותיה של אחותי. זה לא חדש, זה מה שאני בורחת ממנו כבר שנים ועכשיו אין לאן לברוח. מזל שבאו מנחמים.
לא יכולתי כבר לראות את החבר של אחותי עם כל האוכל שהוא הביא והפינוקים. רק הפרצוף שלו עיצבן אותי. למה כל יום אני צריכה לראות אותו למשך שעות? אבא שלי נפטר ואין לי כוח לראות כל הזמן את הפרצוף הזה או לשמוע את הקול הלחשושי והמונוטוני שלו. הוא לא שייך למשפחה. כל אורח בא קצת והולך. הדבק הזה אי אפשר להפטר ממנו.
אמא כל הזמן דיברה בזכותו
אחכ התחילה להלל את אחותי גם לנוכח החבר הזה וגם שאר הזכרים שהסתובבו סביבה להביע תנחומים האקס, המאהב, ינקלה ועוד אחד.
היא יכולה להשיג כל דבר שהיא רוצה כך אמא אמרה בגאווה
אמרתי לה שאני לא אוהבת לשמוע אותה מדברת ככה על אחותי ואני רוצה הביתה ועדיף שתסתום אם היא לא רוצה שתפרוץ כאן מריבה
מריבה בכל זאת פרצה יותר מאוחר סביב בתי האבות
עוד לא קמנו מפגעי בית האבות הסיעודי ואחותי שוב משכנעת את אמא להכנס לדיור מוגן אחרי שפעמיים נרשמה וויתרה. מהרגע שהתיישבנו בית אבות בית אבות בית אבות.
אמרתי לה שהיא אינטרסנטית. עוסקת בשיווק כאשר המת עוד מוטל לפניה. לא לאבד רגע.
יש לה חברה שתפקידה להכניס אנשים לבתי אבות והיא לוקחת על זה אחוזים ואחותי עובדת בשביל החברה הזאת
היא התעצבנה והחלה לצעוק אך שוב דיברה בזכות בתי האבות. בדיוק כמו שאמרה שאמא לא יכולה לטפל באבא בבית כך היא משכנעת את אמא שהיא לא יכולה להשאר לבד.
אמרתי לה אנחנו יושבים שבעה וכל עוד אני כאן אני לא רוצה לשמוע כלום על בתי אבות. כשנקום שתדבר כמה שהיא רוצה עכשיו לא.
היא המשיכה לדבר בזכות בתי אבות כאילו לא אמרתי כלום ובסוף הסתלקה לה עם החבר שלה
אני חושבת שהייתי עוד עדינה איתה כי מה שיש לי לומר לה על בתי אבות הרבה יותר בוטה וקיצוני.
מנחמים
מזל שבאו הרבה מנחמים להסיח את הדעת אבל זה קטע מזה מעייף. שבוע ימים לעסוק בקבלת אורחים ואין מנוח, זה יוצא וזה בא. לא ידעתי כמה זה מעייף. מצד אחד רוצים שיבואו וסופרים כל אחד ואחד ומצד שני נופלים מהרגליים. הלסתות לא מפסיקות לעבוד, או בשביל הכיבודים או בשביל הדיבורים. אפשר רק לכתוב ספר על כל אלה שבאו וגם אלה שלא. אבל בשביל זה אני צריכה להתאפס
יומולדת
אחותי חגגה יומולדת ביום שישי.
היא ואמא רצו שנרים כוסית באמצע השבעה
לדוד שלי מגרמניה יש היום יומולדת. הוא בן 91
הן התקשרו לברך אותו וביקשו גם ממני
לא יודעת
נראה לי מוזר לברך מישהו ליומולדת ביום שקמים משבעה
אי אפשר לחכות עוד כמה ימים?
תודה
תודה לכל מנחמי באשר הם, בחיים האמיתיים, בישראבלוג, בפייסבוק ובכל מקום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@