הכל חדש ונוצץ

לראשונה נתקלתי אתמול בבוס הישראלי המצוי שהזכיר לי למה לא עבדתי 30 שנה והעדפתי לשבת בבית.

הבוס הישראלי זה מן יצור מגעיל שיודע רק להפחיד ולצרוח. הוא מהלך איימים מוריד פקודות בא רק בטענות.

אני לא יודעת איזו תפוקה הוא חושב להוציא ככה מהעובד שלו.

בגלל זה אנחנו נראים איך שאנחנו נראים.

זה מתחיל בבצפר. המורה עומד מול כיתה נותן איזו הרצאה לרוב משעממת מי שהבין הבין מי שלא לא נותן המון שיעורים ובעצם מעביר את האחריות על התלמיד או על הורי התלמיד. השיעורים שלמעשה התחילו את חייהם כדי לחזור על החומר לשנן ולהכניס אותו קצת יותר טוב לראש הפכו להיות במשך הזמן הבסיס ללימודים. מי שהכין שיעורים יודע מי שלא הכין שיעורים לא יודע.

באמריקה זה ככ אחרת.. לומדים יותר שעות, אוכלים בבית הספר, לפני ארוחת צהרים לומדים, אחרי ארוחת צהרים חוזרים על החומר. הביתה מקבלים דף אחד קטן בכל מקצוע ולרוב מכינים אותו כבר בבית הספר. לכן התפלאתי בהתחלה שסוסון אמר: אין שיעורים. איך זה יכול להיות? עובדה. אפשר ללמוד מצויין כאשר המורה מלמד ואין שיעורים.

גם בעבודה זה ככה. כשמגיעים לעבודה הבוס מקדם את פניך בחיוך: מה שלומך הבוקר? מה עשית אתמול? הכל באווירה נינוחה ונעימה. כך יש חשק לעבוד. הוא מפרגן, נותן חיזוקים.

כמובן שדברתי בהכללות. לא כל בוס ישראלי הוא חרא שחצן מגעיל ולא כל בוס אמריקאי הוא נופת צופים בעיקר אם הוא לא בדיוק אמריקאי אבל זו המגמה הכללית. בארץ אתה מרגיש כמו עבד, באמריקה אתה מרגיש כמו חלק ממערכת. חשבתי שזה השתנה אחרי 30 שנה. רק את החרא אנחנו יודעים להביא מאמריקה. הדברים הטובים נשארים שם.

אני מקווה שראיתם את הכתבה בחדשות ערוץ 2 על עבודה עברית ועבודה אנגלית