היה לי חשבון משותף עם אבא. תמיד היה כתוב שם השם שלי וחלק מהשם שלו. כשהייתי באמריקה אבא פתח אותו. היתה לי דירה שהשכרתי, הייתי צריכה לקבל לשם שכר דירה והוא גם שימש אותי בביקורים בארץ.
כשחזרתי ארצה נשארתי עם השותפות הזאת. אבא היה אדם ישר ולא נגע בחשבון. עליו סמכתי במקרה זה. על אמא לא הייתי סומכת.
כשהיחסים במשפחה הורעו והוא הפך לראש3 של סרברוס היו לי די חששות מהשיתוף הזה. פעמים רבות רציתי לבקש אותו לצאת מהחשבון אך לא העזתי. למעשה לא היה כל צורך בהחזקת חשבון משותף, גם היה לי פחד מה יקרה אם הוא ימות, האם חלקו בחשבון יגיע לשאר בני המשפחה. בימים של סכסוך כבד ופרשיות לא נעימות הלכתי לשאול בבנק אם אכן החלק שלו בחשבון יחולק לבני המשפחה אם אין צוואה או אם הוא מצווה את רכושו לאמא. אמרו לי שכן ולכן פתחתי חשבון נוסף....
רגע האמת הגיע. הלכתי לבנק, הודעתי שהוא מת. אמרו לי שאם יש סעיף הוותרות בחיים אני הופכת לבעלת החשבון הבלעדית. אם אין סעיף כזה הרי שאני בצרות צרורות. אסור לי להשתמש יותר בחשבון והוא יחולק עפי צוואה או צו ירושה. למזלי היה סעיף הוותרות בחיים וכך החשבון הפך להיות שלי בלבד. ראיתי במחשב איך התואר ז"ל נצמד לשם שלו... וראיתי איך השם שלו הופך אפור, ונמחק. זהו. אין יותר אבא. אפילו לא בבנק.