הכל חדש ונוצץ

30 מלאו היום למות אבי. 30 למותו בטו בשבט. וכך נתכנסנו כולנו בדיוק כמו לפני 30 יום באותו מקום באותה שעה והשמש זרחה מעלינו בדיוק כמו אז. 30 יום החמה לא הפציעה אפילו ליום אחד. הגשם זלף וזלף וזלף. שאלתי אם רטוב לו לאבא, הנה אנחנו יושבים לנו ספונים בחדרינו, בדירותינו בבתינו, גג מעל לראשינו עם התנור ועם המזגן ואבא שוכב לו בגשם בקור. שום דבר לא יצמח שם פרט למצבת האבן הקרה. אמא רצתה לשתול ברושים קטנים סביב הקבר בטו בשבט אבל הכל בטון, אין מקום לעצים, אולי קצת פרחים...

והיום שוב זרחה לה השמש, השמיים בכו כל הזמן אך הפסיקו לבכות כדי להקל עלינו. טו בשבט טו באדר טו בניסן טו באב טו בתשרי ועכשיו גם טו בטבת. ואבא שם. באמת אבא שם? לא יכול להיות. ראינו ראינו הכל אפילו יש כבר מצבה מעליו ושם רשום שמו אבל זה לא הוא שם. הוא עוד יבוא הביתה בחיוך עם המכנסיים הקצרים והחולצה המשובצת... אני מקווה שאמא לא תמכור את זה.... אמא החליטה למכור כל מיני דברים ששייכים לו....

שוב אמרתי קדיש.. הנה כאן זה המקום היחידי בו אני נחשבת הבת הבכורה... החזן נשא תפילות... אבא שהלך לעולמו... לא זה לא נכון...

טו בשבט, חוף הים, איזו פסטורליה, חבר ילדות של אבא שואל לאן הלכת, חבר אחר אומר עבדתי איתו 35 שנה ואותך אני זוכר מהטיולים של מקום העבודה. הוא התכוון אלי. טיולים של העבודה עם אבא. רק אני ואבא.... אין יותר אבא.

ואחרי זה הביתה. להמשיך את החיים. חיים בלי אבא. לא. לא הביתה. קודם למסעדה אחכ הביתה.

ככה זה , עם הזמן כמעט אף אחד לא מתייחס