הכל חדש ונוצץ

הלכתי לחפש עבודה כשהגעתי ארצה. הלכתי ללישכת העבודה, נרשמתי כביולוגית, אמרו לי אין לנו עבודה , לא היית בארץ, לא מגיעים לך דמי אבטלה תלכי להבטחת הכנסה. הלכתי.

פניתי לפקידה, סיפרתי את סיפורי - חזרתי ארצה מארהב אחרי שהילד עבר תאונה, הפקידה היתה מאוד אמפטית, מיד אישרה לי גימלה, תוך כדי כך זכיתי לכל מיני הטבות כמו ביטול חוב במחלקת הגביה, פטור מתשלום ביטוח לאומי למי שאינו שכיר ואינו עובד, פטור מתשלומי קופת חולים, הנחה בתחבורה ציבורית, הנחה בארנונה, באגרת הטלוויזיה, בכל מקום. לא היתה לי עבודה, לא קיבלתי מזונות, המדינה עזרה סבבה, הרגשתי כאילו עוטפים אותי באהבה.

אלא שזה לא נמשך הרבה זמן.

בעלי היקר הגיע ארצה לביקור שני אחרי עזיבתנו. הוא היה קרבי. בתום הביקור הוא השאיר לי תביעה בגין הסדר ביקורים ואני הגשתי נגדו תביעה למזונות. הוא זכה בהסדר ביקורים ואני זכיתי במזונות, אולם לא הייתי זכאית יותר לגימלת הבטחת הכנסה. הייתי צריכה לדווח לביטוח לאומי על פסק הדין למזונות ואכן עשיתי זאת 3 חודשים אחרי פסק הדין.

מאותו רגע ששלחתי את החומר לביטוח לאומי היתה לי הרגשה: החגיגות נגמרו, שנה שלמה נהניתי מגימלת הבטחת הכנסה וכל ההטבות אך ברגע ששלחתי את המכתב ידעתי כאן זה נגמר.

ומאותו רגע אכן הסתובב סביבי מחול שדים.  מנהלת מדור הבטחת הכנסה התקשרה אלי והתחילה לחקור. היא הגיעה למסקנה שקיבלתי כספים שלא כדין והטילה עלי להחזיר את כל הגימלה, היא הסתכלה אלי במן פרצוף מתריס, איך תחזירי את הכסף, הרי אין לך והבן שלך פגוע... הוחלט בסופו של דבר שאקבל מחצית מקצבת הילדים וכך אחזיר את הכסף. נסיתי בכל מיני דרכים למנוע את רוע הגזירה אך לשוא, אני שקרנית רמאית ולא מגיעה לי גימלה.... בסוף ויתרתי, אמנם זכיתי במשפט שיקטין את החוב אך זה לא תיקן את ההרגשה שאני בעצם לבד. יש לי ילד פגוע ואין לי שום סיוע בעדו פרט למזונות שאביו משלם שאינם גבוהים במיוחד.... ויתרתי, אמנם לא אקבל גימלה ולא קיצבת ילדים אך לפחות לא אאלץ להחזיר סכומים שאיני יכולה לעמוד בהם.

שנים חלפו. הסתדרתי. כל הזמן אני מסתדרת. לא יותר.