1.1.2003 אני ואמא יושבות בחדר האוכל של מלון חוף גיא, ארוחת בוקר, קפה, השמש שולחת קרניים והכנרת צופה אלינו מאחורי הזכוכית. ערב שעבר חגגנו את הסילבסטר במלון, רקדנו היטב ועכשיו אנחנו יושבות ומשוחחות בניחותא
אני נתתי לאחותך רק 5000 שח. - פתחה אמא - היא ככ מסכנה, אין לה ממה לחיות. אבל אין דבר. עוד מעט יהיה לה כסף והחרא הזה (בעלה) יאכל אותה. היא רצתה 14,000 היא תקבל 14,000. רק חבל שהיה צריך להוציא ככ הרבה כספים על עורכי דין. הוא היה צריך לתת את הכסף מההתחלה ולהסתלק מהבית ולא היו מבזבזים ככ הרבה כספים.
מסכנה אחותך ובעלה מנוול. הוא צריך לשלם לה 60% מהשכ"ד ו12,000 שח לחודש והוא לא משלם. הוא לא נותן אוכל לילדים שלו. איזה מן אבא זה. יש לו חברה והוא מפרנס אותה. הוא לקח לעצמו דירת 4 חדרים ומשלם 600$ . הוא לבד בבית, בשביל מה הוא צריך דירה ככ גדולה ואת העסק הוא העביר למקום אחר. בנה לו שם ארמון והוא לא נותן לה את הכספים שנפסקו בבית המשפט. אחותך לא יודעת מה לעשות. אין לה מה לאכול. הדירה הזאת (הבית הלבן) באמת נורא יקרה. היא חתמה לשנה. לא היתה לה ברירה, היא היתה צריכה לעזוב מהר, וכמה עלה לה לסדר אותה. הוא לא נותן לה כסף ואין לה ממה לחיות. אני לא יודעת מה לעשות. אני ככ מודאגת. הוא העביר כספים לאמא שלו המנוול הזה, הבוק הזה. מה לעשות יש פס"ד והוא לא מקיים אותו. מה לעשות.
- לא יודעת - אמרתי.
אפשר ללכת להוצלפ, חשבתי לי, יש לה עורכי דין. הכל שקרים
כמו היום
2.7.12 ומי גנב ממי?