הכל חדש ונוצץ

אתמול בערב חזרתי ואני עדיין בעננים מנסה לרדת. לא כדאי.

א. מושגים בתעופה

מזג האוויר היה סוער. בחיפה רוח מזרחית חזקה באילת רוח דרומית. מה שקוראים אפיק ים סוף או חמסין. זה הופך את העולם. בחיפה החליטו תחילה להטיס את המטוס עד שדה  דב בלי מטען ולתדלק שם. את המטען ניקח איתנו אם הוא שוקל פחות מ-10 קילו ואם יותר הוא יגיע בטיסה אחרת ויועבר ישירות למלון. בסוף הרוח נרגעה קצת טסנו ישירות לאילת והיה בלאגן עם המטען. באילת היתה רוח דרומית לכן המטוסים המריאו ונחתו הפוך. נזכרתי שעופות דורסים לא ממריאים לדרכם צפונה כאשר יש רוח דרומית. אין להם כוח עילוי. כיון שמטוס הוא חיה יותר משוכללת מעוף דורס (כן כן) הוא המריא ונחת לכיוון דרום. לרוב הם ממריאים ונוחתים לכיוון צפון. כשהמטוס מגיע לאילת הוא עושה סיבוב דרך קלאבוטל, הפעם הנחיתה היתה ישירה ואילו המטוסים שהמריאו עשו סיבוב. מגניב לראות את זה. בכלל אפיק ים סוף הופך את העולם. בכל הארץ מתים מחום, באילת קריר ונעים, הים התיכון הופך לים שמן ואילו ים סוף נעשה גלי. למותר להזכיר שבדרך כלל יש באילת רוח צפונית יבשתית.

ב. חוץ ופנים

בקלאבוטל יש חדרים שפונים לבריכה וחדרים שפונים החוצה, לרחוב, לים. ברור שנעדיף את החדרים שפונים לבריכה אלא שבתור בעלי יחידה פעם מקבלים חדר פנימי ופעם מקבלים חדר חיצוני. אני רוצה חדר פנימי אמרתי כשהגעתי. אי אפשר - אמרו לי - בפעם הקודמת קיבלתם חדר פנימי - אבל אחותי קיבלה חדר פנימי, אני לא קיבלתי - זה לא משנה - אז למה שתמיד אני אקבל חדר חיצוני ואחותי חדר פנימי? אנחנו באות לסירוגין. בדק האיש את המצב, כן כן אני יודע - אמר הוא - פעם את פעם אחותך פעם את פעם אחותך, בפעם שעברה שאת היית כאן קיבלת חדר פנימי, אחכ אחותך קיבלה חדר פנימי, וגם לפני זה קיבלת חדר פנימי, וגם אחותך, זהו גמרנו עם זה אי אפשר. חייכתי לי מתחת לשפם, לאיזה 2 צאצקעס הוא נפל. לא ויתרתי. 'עכשיו נמצאת כאן אמא והיא בעלת היחידה. היא לא היתה כאן 10 שנים, היא כבר אשה זקנה ונכה, לא מגיע לה חדר פנימי?' הוא הסתכל עלינו, עלי, על הילדים, על אמא... טוב שיהיה חדר פנימי גם הפעם. יש!!!! עשית את זה באמנות - אמר החייזר.

ג. אמא

לפני 10 שנים אמא היתה איתנו בקלאבוטל. היא ככ השתנתה שזה עצוב. היא בקושי יכולה ללכת. הולכת לאט לאט לאט, כל הזמן צריך לחכות לה. היא הולכת כמה צעדים ונעצרת. יש מקומות שהיא כבר לא יכולה להגיע אליהם ואם כבר הולכים מחשבים את הדרך הכי קצרה והכי נוחה בשבילה. לעומת הרגלים שלא עובדות הפה שלה עובד כרגיל. נראה ששתינו השתדלנו לא להגיע לידי פיצוץ וזה מה שנקרא לנסות לדבר על דברים שלא מרגיזים אף אחד. השתדלנו. היא גם לא רצתה שום דבר. אולי בגלל שהיא באבל ואולי היא רצתה להשאר לבד כדי שתוכל לדבר בחופשיות עם אחותי. אני יודעת שהן מסתודדות עכשיו על משהו. אני גם מניחה שחלק מהכאבים שלה היו כדי שאנחנו נלך ולא נקשיב לשיחות שלה עם אחותי. היא לא יכולה להעביר יום בשלום בלי לדבר איתה. חוצמזה היא דיברה על האקס שלי ועל הבית אבות ההוא שאבא סיים בו את חייו וכמה טוב זה היה והיא לא מבינה מה יש לי נגד הבית אבות הזה ושאבא אשם בכך שהוא חטף שם זיהומים ועל זה שהיא רוצה ללכת לדיור מוגן ושאנחנו לא עוזרות לה וכבר שאלו אותה אם יש לה ילדים כי היא עושה את הכל לבד. עניתי לה שגמני עושה את הכל לבד , אין מי שיעשה את הדברים בשבילי ואין לי זמן אליה. כל אחד לעצמו. מזל שהיא עזבה בזמן. מי שמכיר את הגרף של עירור עצבי יודע שככה זה גם אצלנו. המצב מתחמם מתחמם אם הוא לא עובר את הסף הכל עובר בשלום. אם הוא עובר את הסף יש פיצוץ.

ד. חייזר

הוא חכה לנו בלובי של המלון כשהגענו. להפתעתינו הוא קיבל רגילה. שאפו למפקד שלו. בהתחלה הוא עזר לנו יפה עם הבלאגן של המטען, אחכ התחיל לעשות פרצופים. שום דבר לא מעניין אותו, הכל משעמם לו ורצוי גם שלא אשתדל לרצות אותו כי הוא לא יתרצה. אותו מעניין לשבת ולהכיר אנשים וזה הכל. הוא הולך ונעשה חייזר בשבילי מיום ליום. כל הזמן פרצוף חמוץ. הולכים למצפה התתמימי פרצוף חמוץ משעמם היינו פה 1000 פעם. מי יודע מה הוא רוצה.

ה. סוסון

למעשה נסענו לרגל יום הולדתו ה-30 . בניגוד לכל היתר חיוך של הנאה היה נסוך על פניו רוב הזמן. הוא נהנה מהמלון, מהטיסה, מהחדר, מהבריכות, הוא הלך עם החייזר למועדון , שתה קצת ונהנה, מהים, מהדגים, מהשנירקול, מהצילומים, מהטיילת, מהמצפה התת מימי, מהמוזיאון הימי, מהכל. עם כזה אחד כיף לצאת לכל מקום.