ב-25.4.06 פתחתי את הבלוג הזה, אז זה היה גם יום השואה
והיום זה יום הזיכרון
איכשהו האירועים האלה מתקשרים
25.4.82 יצא אחרון חיילינו מסיני. אני זוכרת היטב את היום הזה. סוסון היה אז תינוק בן 10 ימים. סיני חזרה למצריים. תמיד הצטערתי על כך. ישראל חדלה להיות אימפריה וחזרה למימדיה המזעריים תרתי משמע. סוסון כבר לא יכיר את סיני. במשך השנים חשבתי איך עשינו את זה? מי מחזיר טריטוריה שהושגה בדם תמורת ערך מופשט ונזיל שקוראים לו שלום? שטחים תמורת שלום. היום אין שטחים ואין שלום. מצרים מפרה באופן בוטה את הסכם השלום וגם במהלך השנים זה לא היה שלום אמיתי. יש משהו מאוד לא נכון במשוואה הזאת שטחים תמורת שלום. משוואה שהאכילו אותנו במשך שנים ומתנפצת לנו בפרצוף. אני חושבת על החיילים שנהרגו בסיני. האם הם נהרגו לשוא? אנחנו קיבלנו את סיני תוך שפיכות דמים. המצרים קיבלו את סיני בלי לשפוך אפילו טיפת דם אחת. אפילו על רפי נלסון וטאבה שהיו בידינו לפני מלחמת ששת הימים הם לא ויתרו לנו. פראיירים אומר הבן שלי. החייל. אנחנו היינו בעמדת ניצחון וויתרנו על הכל. כמה דם יישפך כדי להחזיר את סיני לידינו? לא יישפך המחיר גבוה מדי. כאילו שלדם שנשפך במלחמת ששת הימים אין ערך... סיני הפך בשנים האחרונות קן צרעות. כמו כל שטח שהחזרנו. אפשר רק להודות על כך שזה רק אחרי 30 שנה. עד עכשיו היה שם די שקט ואפשר היה לחזור ולצלול במימיו הקסומים של ים סוף ולצפות בעולם העשיר מתחת למים בצד המדבר. עכשיו המצב מדאיג. ארגוני טירור חודרים לשם בעקבות האביב הערבי שמישהו כאן חשב שזה טוב, צינור הגז מתפוצץ מידי פעם, מצרים מפרה את הסכם הגז, וכאן אומרים שזה צעד כלכלי בלבד, אבל כאשר פוגעים באנדרטה אומרים שזו הפרה בוטה של הסכם השלום. התהפך לנו הראש. עושים עניין מפגיעה בסמל , לא עושים עניין מפגיעה כלכלית... והסודאנים האלה שנכנסים אלינו דרך סיני... קול הנופלים בסיני זועק מן האדמה. מצרים מפרה את ההסכם מה אנחנו מתכוונים לעשות?
נזכור היום את חיילינו, את בנינו ואת אלה שחרפו את נפשם לשוא. נזכור את כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@