הכל חדש ונוצץ

היא אומרת: בואו נלך לבית הקברות ב  6 בערב

אני אומרת: למה ככ מאוחר

היא אומרת: אחותך עובדת

אני אומרת: סוסון לומד. אני חושבת שסוגרים את בית הקברות ב 6 בערב. אם אני לא טועה ראיתי את זה בפעם הקודמת. אני אלך לבד עם סוסון

היא אומרת: טוב אז אני אבוא פעמיים

אני אומרת: אין צורך, אני רוצה להיות עם אבא לבד. אולי אני אבוא גם ב 6

היא אומרת: טוב אני אלך ב 6

היא אומרת: אני אבוא איתך. אולי באמת סוגרים ב 6 לא רוצה להסתכן

אנחנו מגיעים

על השער אותיות קידוש לבנה: השערים ננעלים בשעה 18:00

מזל שהגענו עכשיו...

היא אומרת: אבוא עם אחותך מחר

אני אומרת: היא יכולה לבוא לבד. היא תמצא את הדרך. מחר זה כבר לא יומולדת

היא אומרת: אני אבוא בכל זאת אני רוצה להיות עם אבא

היא אומרת: בואו נלך לבית קפה

היא אומרת: אני לא הולכת לבית אבות. בית אבות זה מקום של זקנים

היא אומרת: אני הולכת למקום אחר. אני הולכת לבית עם מעלית. חברה שלי גרה שם

אני אומרת: כן זה יותר הגיוני

היא אומרת: אחותך מטפלת בנושא, זה הפרויקט שלה. היא תמצא את הדירה ותשכיר את הבית שלי.

ואני אומרת: אחותי תנסה כל דבר להוציא את ההורים מהבית ולקחת אותו לעצמה. את אבא היא כבר הוציאה, וגם באותו זמן היא לחצה על אמא לצאת. לא הולך בית אבות ילך משהו אחר. היא תשכיר את הבית. מעניין איך יראה החוזה.  אני ראיתי את הצוואה. היא אומרת שאבא יוריש לאמא ואמא תוריש לאבא. תלוי מי ימות קודם. לאחר מכן הכל יחולק חצי חצי. הצוואה נחתמה בשנת 1989 . הרבה דברים קרו מאז 1989... אז היינו חברות שתינו נשואות עם ילד... היינו אז אותו הדבר... אבל היום זה לא ככה... היום החצי שלה הרבה יותר גדול והיא רוצה עוד. בתחבולות... מעניין איך יראה החוזה על הבית שאמור להיות שלי.

כבר היו דברים מעולם