הכל חדש ונוצץ

מן הון להון

אחותי ילדה את התינוק הזה

כבר לא היה לי איכפת ממנו.

לא היה לי איכפת מכלום.

גמני הייתי בהריון, סיפרתי לה את זה

כך שלא ככ ברור לי למה אמא גמגמה כאשר שאלתי אם אחותי כבר ילדה.

יכול להיות שלא ספרתי לאמא כלום. לא על התאונה ולא על ההריון.

זה קרה היום לפני 21 שנה.

לא הרבה נחת רוותה אחותי מהילד הזה.

לא מההריון לא מהלידה, לא אחרי לידה ולא ממה שצמח.

לא הרבה אהבה ספג הילד הזה.

אני חושבת שהיא מאשימה אותי בכל הצרות שיש לה איתו. ויש צרות לאורך כל הדרך

לא כמו הצרות שלי עם סוסון אבל באמת שלא חסר לו כלום.

היה לה דיכאון אחרי לידה והיא לקחה תרופות.

הוא היה תינוק בכיין וגמלוני. לשם איזון הוא אכל טוב.

הוא היה ילד לא חברותי ותמיד רדף אחרי החברים של אחיו הגדול

הוא היה ילד היפראקטיבי ותלמיד גרוע

הוא היה תלמיד מב"ר

לצה"ל הוא לא התגייס.

הוא עזב את הבית בגיל 18 וחי בתלאביב.

מתפרנס מעבודות מזדמנות ומנגן בכמה להקות רוק.

לזכותו לציין שהוא גבר מאוד נאה, גבוה מאוד, בעל חוש הומור מטורף וטוב לב. תמיד מוכן לעזור.

כפי שאמרתי, הרבה אהבה הוא לא ספג בבית. רובה ככולה הלכה לאח הגדול.

תמיד האשימו אותו. בכל דבר. גם אם הוא לא היה אשם.

גם אם אחיו הבכור היה אשם היו צועקים עליו. כולם.

גם אם אחותו הקטנה עשתה משהו רע הוא חטף את המכות. אפילו ביום הולדתו...

היום הוא בן 21

אני לא אחגוג. אני כבר מזמן לא חוגגת את ימי ההולדת של הילדים של אחותי וטוב שכך

אני רק מאחלת לו חיים יותר טובים. אהבה מגיעה לכל אחד באשר הוא.