הכל חדש ונוצץ

עצוב  - אמר סוסון הקטן כשטיילנו במזרח מרילנד לאגם מקומי בשם st. michael . זה היה טיול סטנדרטי לסופש כאשר גרנו שם. עם שייט על האגם. אבל עכשיו כבר לא גרנו שם. היינו שנה בארץ ורק באנו לבקר, אבל טיילנו כמו פעם. אני , הבעל, וסוסון. וכאילו שלא קרה שום דבר. כאילו שסוסון לא עבר תאונה, כאילו לא נפרדנו. כן, לפתע פרצו אלינו החיים הקודמים אבל זה היה רק לרגע. חייזרון היה עכשיו אצל מטפלת מקומית ישראלית... כן אותם רגעים שמחזירים את העבר ונעלמים לתהום המציאות...

מי חשב שאחכ יהיה עוד יותר עצוב, שסוסון בכלל לא יטייל יותר עם אביו בארהב, שהם לא ידברו יותר, גם אז היתה לאביו איזו מישהי אך היא לא חיבלה ביחסים בין סוסון לאביו כמו זו הנוכחית.

הלכנו לבדיקות עם סוסון. היינו אצל אותו נוירולוג שטיפל בו בתאונה והוא שלח אותנו למעקב במרפאה מקומית. היתה שם רופאה, היא שאלה אם סוסון מקבל את הטיפולים שהמליצו עליהם. סיפרנו לה שלא היה מימון ולכן חזרנו ארצה כי בארץ יש ביטוח בריאות ממלכתי ויש כיסוי. היא אמרה שגם בארהב יש לטיפולים האלה כיסוי, לא כמו שאמרה העובדת הסוציאלית, במסגרת בית החולים לילדים שבו סוסון היה מאושפז בעת התאונה.

מאוחר מדי, אנחנו כבר בארץ וטוב לנו
וברגע זה מסתבר פספסנו את ההזדמנות לחזור לאמריקה ולהשיב את הסדר על כנו. אפילו לא חשבנו על זה...

אילו....