הכל חדש ונוצץ

ב' דראש השנה , כל ב׳ דראש השנה אבא הדליק נר נשמה עם תמונה של סבא. אביו שלא הכרתי. הוא מת לפני שנולדתי.

כילדה לא שאלתי על נסיבות מותו ובכלל לא שאלתי יותר מדי שאלות רק כאשר ראיתי תמונות משפחתיות היה שם קטע גזור. מי היה שם? הבעל הראשון של הדודה בגרמניה והוא היה רע. גם לא שאלתי למה היא מגמגמת ולמה אין לה ילדים. 

אבל יום אחד סיפרו לי. סיפרו לי את הכל. הדודה מגרמניה התחתנה עם ניצול שואה אחד. היה לה גידול ברחם והיו לה כאבים. היא הלכה לאמא שלה כי הוא לא טיפל בה. לימים עברה ניתוח כריתת רחם וגם אז שהתה בבית אמה

ההוא התעצבן. הוא אמר שאם היא לא תחזור הביתה הוא יהרוג אותה

לא לקחו אותו ברצינות אבל בב׳ דראש השנה שנת תרפפו הוא בא לשם עם אקדח שלוף: אם היא לא חוזרת הביתה אני הורג אותה

סבתא נכנסה להיסטריה, סבא יצא להגן עליה בגופו. והוא ירה והרג את סבא שלי. והוא ירה שוב והרג גם את עצמו

אבא שלי היה אותו זמן בצבא בהכשרה של הפלמח. בית השיטה, או עין גב או פלמחים. הוא נקרא לחזור הביתה הוא אפילו לא ידע למה. אמרו שאמא שלו צריכה אותו. רק כשהתקרב הוא ראה מודעות אבל והבין

כשנולדתי רצו לקרוא לי על שמו אבל אמא החליטה לחכות לילד הבא שלבטח יהיה בן. בסוף שוב נולדה לה בת וכך היא זכתה בשמו

כן, זה הסיפור שמתהלך במשפחה על הדודה מגרמניה. לפעמים עוד מדברים על זה

והדודה למרות שהיא מגמגמת ולא יכולה ללדת ועוד אחרי סיפור כזה מצאה מישהו אחר שעד היום נושא אותה על כפיים גם כשהוא בן 91 חולה סרטן. והיא עדיין מעצבנת ברמות

מה קרה איתה עכשיו על כך בפעם הבאה

על סבא שלי לא ידוע לי הרבה. אני יודעת שהוא ניגן בכינור והיתה לו תזמורת קטנה שהוא הופיע בה במוסקבה. רוב בני משפחתו נספו בשואה. פעם הדודה מסרה לי את כל השמות. זה חלק עלום במשפחה שלי. יתכן וחלקם עוד חיים, ידוע שחלק מהם היגר לארהב ושם נעלמו עקבותיהם. רק הדודה יכולה לספר על הכל אבל מי יעיז לשאול אותה...