הכל חדש ונוצץ

אני עדיין ממתינה לניתוח.

יום חמישי הופניתי לביח לניתוח למרות שביתת האחיות. נאמר שהניתוח דחוף

הגעתי בצהרים פגשתי את הרופא הוא דיבר על ניתוח שיחזור בהרדמה מקומית כך שאין צורך להיות בצום.

קיבלתי מיטה, קיבלתי מחלצות, התחלתי לחכות לניתוח, מאוחר יותר החליטו שאני כן צריכה להיות בצום אוטוטו ניתוח? איפה

אישפזו אותי במח׳ אורטופדית. זה מזה מגעיל. אחסוך מכם את התיאורים. בחדר שלי היתה אישה נוספת תשושת נפש שהזכירה לי מקום אחר לתשושי נפש שהסתובבתי בו לא מכבר.

לשמחתי הרבה בשעה 6:00 בערב הפסיקו לי את הצום ושלחו אותי הביתה. סופש בבית

יוםראשון - אתמול הייתי צריכה לחזור לאישפוז. בצום. חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי בשעה 1:00 שוב שלחו אותי הביתה. תבואי מחר  ב 7 בבוקר בצום. קיבלנו חדרי ניתוח מחר נעשה ניתוחים אמרה הרופאה. חשוב לציין שבגלל שביתת האחיות יש רק 2 חדרי ניתוח פועלים בכל בית החולים. יש מלחמה על חדרי הניתוח בין כל הרופאים כך שהרופאה היתה מאוד גאה בעצמה.

הבוקר באתי כמו ילדה טובה בצום. חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי ושוב לא קרה כלום. מתי הניתוח? לא יודעים.  היינו 3 בנות עם אצבע שבורה. אמרו לי שאני השניה בתור אבל מסתבר שיש אנשים שנכנסו קודם. רק מי שהיתה צריכה להיות הראשונה נכנסה לניתוח. את היתר שלחו הביתה. כן שוב שלחו אותי הביתה. פעם שלישית. אמרו לי שוב לבוא מחר. בצום. עכשיו אני הראשונה אבל מי יודע... אולי שוב ישלחו אותי הביתה. כדאי בכלל ללכת? ואולי לחכות שהשביתה תיגמר? אם הניתוח דחוף למה אני מחכה 5 ימים לניתוח כאשר השבר כבר בן שבוע וחצי, האצבע זזה מהמקום ואולי היא תתאחה על העוקם.

אפילו לא בא לי לומר מה דעתי על השביתה או על שביתות בכלל. את זה אני משאירה למי שלא מעורב.