הכל חדש ונוצץ

הם חשבו שאני בחוצלארץ ואני בכלל הייתי בחדר ניתוח.

חדר ניתוח. מפחיד כמו בסרטים. חדר ענק. מנורות מלמעלה, אנשים מסתובבים סביבך בתלבושת ירוקה כובע רחצה על הראש מסכה לאף ולפה.

אני מתעוררת במקום אחר. כאבי תופת היד חבושה אני נראית כמו שחקן בייסבול. מה זה הדבר הזה? ואיך משתחררים ככה הביתה? איך מתלבשים איך ואיך ואיך ובכלל אני עם חומרי הרדמה ומורפין. כל הלילה עם בחילות מהחומרים האלה. קמה בבוקר 12.12.12 איזה תאריך נפלא ואני הרחק מהחיים האמיתיים. מביאים לי אוכל. סוף סוף אוכל אחרי 4 ימי צום. אבל אני לא מסוגלת לקחת כלום לפה. רק המחשבה על אוכל גורמת לי להקיא את הנשמה. מחוברת לאינפוזיה. אני כולי צהובה סתורת שער. בצהרים מתחיל להשתפר. מדברים על שחרור. אחות אחת אומרת שאני מסרבת להשתחרר. מי שמך? למחרת אני משתחררת. מבקשת להחליף את החבישה. האחות הרוסיה השמנה מפרקת את הכל. אם ידעתי שזה יכאב ככ הייתי הולכת הביתה כבר ככה. כאבי תופת. תני לי מים. היא לא נותנת. את רצית לפרק את החבישה היא אומרת לי קיבלת. אני הולכת לחבישה אחרת. החמישית במספר מאז שברתי את האצבע. בהתחלה שמו לי קיבוע קטן. אחכ גבס, אחכ עשו לי צילום והורידו את הגבס שמו לי גבס חדש ואמרו שאני בכלל לא צריכה ניתוח. אני בכל זאת הולכת לניתוח. יום שלישי אני כמעט מתייאשת בערב קוראים לי. כן יום חמישי בבוקר. המרפאה בעיסוק חובשת אותי. שמה לי את היד במין פלסטיק בידיים חשופות. האחות הרוסיה השמנה אמרה שאסור לנגוע בניתוח וזאת חובשת את ידי בידיים חשופות. אני הולכת הביתה. כואב. למחרת בבוקר יותר טוב. בערב שוב כואב. קצת נימול. אני בלחץ. מה קורה? יש זיהום? לא יודעת אומרים שאם יש החמרה לחזור. אולי אחזור. שרק לא יקטעו לי את היד.

היה לך מזל אומרים לי. נכון אני האחרונה שעשו לה ניתוח בכף יד. אלה שבאו אחרי בכלל לא עשו להם ניתוח. היה לי מזל? לא יודעת. אולי היה עדיף שלא יעשו אותו. אבל עכשיו כבר מאוחר. כבר עשיתי אותו. שרק יגמר טוב. מי יודע.

טוב הבטחתי לא לקטר על הניתוח אבל זה מה שבא לי לעשות. לקטר. ביי