הכל חדש ונוצץ

שבע השנים הטובות?

שבע השנים הרעות?

קשה לומר.

לפני 7 שנים נכנסתי לישראבלוג.

נכנסתי לכאן עם מטרה. לספר. לספר את מה שקורה במשפחה שלי.

תמיד דיברו עלי

תמיד אני שתקתי.

ואז החלטתי שאני לא שותקת יותר.

זה עזר?

שום דבר.

הם ממשיכים להתעלל בי

אני ממשיכה לספר.

גם אמא ממשיכה לספר.

היא ממשיכה ללכלך עלי אצל אנשים שמכירים אותי.

תמיד היא עשתה את זה

תמיד הטיפו לי מוסר

למה עד היום לא קם מי שיטיף לה מוסר?

פעם הדודה מגרמניה מטיפה לי מוסר

פעם זאת היתה שלומציון.

ובכל זאת שבע שנים חלפו ואני פה.

בכל זאת המקום הזה לימד אותי משהו

לימד אותי שיש אנשים טובים שרוצים לעזור

ולא תמיד יכולים

כי גם בעלי מקצוע לא יכולים.

לא עורכי דין לא משטרת ישראל

החוק הוא חוק ונוכלים יודעים להתחמק ממנו.

אפילו קצין משטרה בכיר אחד הסביר לי איך הם עושים את זה.

איך הם לא הצליחו לשים את היד על מיכאל מור, על רוזנשטיין ואיך פושעים בכירים מסתובבים חופשי...

אז כשהגעתי לכאן היא נטפלה לבן שלי והצליחה לטרפד לו חגיגת יומולדת

היום היא כבר הצליחה להשתלט על נכסי המשפחה.

המקום הזה נתן אישור לתחושות שלי שהיא אכן מחפשת אותי בכל פינה אפשרית. לא תמיד היא מוצאת.

גם האישור הזה היה נחוץ לי.

היא הרי שיחקה אותה חברה שלי...

באמת היינו חברות פעם

אך יום אחד הרגשתי שהיא מזייפת. וקיבלתי אישור.

זה לא פשוט לגלות שחברה שלי חותרת תחתי. אחותי שלי חותרת תחתי. כסף כסף תרדוף.

יותר קל להתמודד עם אויב גלוי מאשר עם אויב סמוי.

שנה חדשה החלה ואני מאחלת לעצמי שסוף סוף אצליח

שסוף סוף היא תיפול.

ואני אהיה זאת שאפיל אותה.

לא קלה היא הדרך ופעמים רבות חשבתי לוותר. באמת ללכת הלאה. לשכוח מכל העניין. להתנתק.

אך כשאני הולכת הן מוצאות אותי.

התחלתי את הבלוג עם סרברוס.

עכשיו יש רק גורגונות

אני תוהה איך אבא היה מתנהג נוכח התרגיל האחרון שלהן

ולצערי אני חושבת שהוא היה צורח עלי.

מה עוד קרה בשבע השנים האלה?

אני רוצה לרכך קצת את התמונה.

אחרי הכל לא הכל רע

הילדים גדלו ועכשיו זוהי תקופה דינאמית עבור אחד מהם...

יהיה טוב...

לכבוד האירוע החלטתי לשנות את שם הבלוג למשהו שהראה לי מתאים יותר להיום

'משפחתי וצרות אחרות'. משנה שם משנה מזל