הכל חדש ונוצץ

שלום לך אבא.

חלפה שנה. כמניינם והרי אנחנו חיים לפי מניינם. אני זוכרת את היום ההוא. בעיקר כשהתכנסנו במה שהיה ביתך, ביתי, הבית של אמא ועכשיו גרים בו זרים ואחותי לוקחת את הכסף. רק היא. אני זוכרת את הגשמים שירדו אז ללא הפסק. איך ישנתי בסלון על הספה ואחותי בחדר הקטן שנועד לעובדת הזרה. לא חשבתי שלא נישן שם יותר. מה היית אומר על זה? אני לא נוטה להתפתות לחשוב שהיית מונע זאת. הייתי רוצה להאמין שכך אבל את הצעקות שלך כשדברתי על דירות אני זוכרת היטב.

חלפה שנה אבא. נסיתי כל הזמן להתחבר אליך ולא הצלחתי. ברגע שחשבתי עליך עלה בי הכעס. לבושתי. שכן איך אני כועסת על אדם מת שהלך לעולמו בייסורים. אבל רגש זה רגש אבא. ונסיתי. נסיתי כל הזמן לשחזר את החיים היפים שהיו לנו לפני שהתחרפנת וסליחה על הביטוי לא הצלחתי. כשחשבתי על מוזיקה קלאסית עלתה דמותך כראש 3 של סרברוס. תהיתי ואני עדיין תוהה מה גרם לך להיות ראש 3 של סרברוס. את התשובה לא קיבלתי וגם לא אקבל. נסיתי ליצור איתך קשר בשכבך בבית החולים. לא, לא רק שמרתי עליך. ניסיתי לדלות ממך מה קרה לך ובעצם לברר איך איבדתי אותך הרבה לפני מותך. אולי נסיתי להחזיר אותך חזרה אבא, כי הייתי צריכה אותך. הייתי צריכה אותך אחרי התאונה, וכשהבת שלה נולדה, ואתה לא היית לי יותר. לא ויתרתי עליך בקלות אבל אתה ויתרת עלי. ברגע ההוא ששמעתי אותך מתלוצץ איתה ידעתי שויתרת עלי. הייתי צריכה אבא. לא היה לי. הייתי צריכה גם אמא אבל אף פעם לא היתה לי אמא. הייתי צריכה אחות אבל היא הלכה לאן שהלכה. אותה אני מבינה אבל אותך לא. איך מילדה של אבא הפכתי לילדה של אף אחד. איך זה קרה שהתחלת לצרוח עלי שאני נוהגת לא יפה באמא או באחותי. איך קרה שהתחלת להאשים אותי בכל דבר כמוהן. למה עזרת לה לקנות דירה ובמקום לספר לי צעקת אפילו על אמא שסיפרה לי? למה אתה הסתרת זאת ממני? אמא אמרה שבכלל לא התערבת בענייני כסף. אז למה צרחת עלי? כל הזמן צרחת. הדבר האחרון שאני זוכרת ממך הוא הצרחות עד שאיבדת את זכרונך. ואני בכל זאת נשארתי בת נאמנה. גם כשטענת שלא שמרתי עליך בבית חולים ועשיתי זאת בשביל כסף. איך אתה יכולת לומר לי דברים כאלה? ובכל זאת כאשר הנבלות זרקו אותך לבית אבות אני נשארתי לשמור עליך. שתי הנשים שרדפת אחריהן הרגו אותך ואילו אני שזנחת ניסיתי להציל אותך. או לפחות לתת לך דרך נעימה החוצה. אולי אלה החיים שאתה בחרת. זה המוות שאתה בחרת.

חלפה שנה אבא ואתה שוב מתערבב לי. אותו הדבר. אני חושבת על החיוך שלך ואני רואה את הכעס שלך, אני חושבת על השטויות המבודחות שלך ואני שומעת את הצרחות שלך. אני חושבת על הילדות ואני רואה את הבגרות. ועדיין אני שואלת למה ותשובה לא אקבל.

אני מקווה שבמשך הזמן הכעס יפחת ותעלה דמותך היפה מתוך הזיכרון. מצטערת אבא. מצטערת על הכל....

אני נזכרת כשמלאו לך 80 איך אמא הלכה לחגוג לך במסעדה כשהכסאות כבר למעלה ואתה לא אמרת דבר. כאבתי אז בשבילך איך אמא מבזה אותך. וגם אותי היא מבזה אבל גם כאן יצאתי אשמה. אני לא יודעת איך. הייתי רוצה לשכוח כל זאת אבל קשה לי... אני מתאמצת לשכוח ואולי אין טעם כי היית האבא הטוב שאני לא אשכח האבא הרע שלא אשכח והאבא האומלל בבית האבות לתשושי נפש קרי הגיהינום. 3 אבות איש אחד. השילוש הקדוש.... אולי בסופו של דבר אתה קדוש וה 10.1 הוא היום שלך. כמניינם.

חלפה שנה אבא, שתקתי. אין מדברים סרה במת. שנה נתתי לנשמתך לעלות השמיימה בשלום ובתום שנה אני מדברת.

נוח על משכבך בשלום אבא

תפילת אשכבה - תרגום לעברית של הרקוויאם עפי הרקוויאם של פורה בהוצאת סממנים נוצרים

הענק לו מנוחת עולם אלוהים, ואור נצחי יזרח עליו

מזמור יאה לך האל בציון ואליך נדרים יושבו בירושלים

שמע תפילתי אליך יאסף כל בשר

אדון רחם אדון רחם

הו אדון מלך התהילה

שחרר את נשמותיהם של כל מתיך הנאמנים

גאל אותם מיסורי שאול ומתהום רבה

אל יצנחו אל האפלה אמן

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות

מלא כל שמים וארץ כבודך

הושענא במרומים

הענק לו מנוחה

מי יתן ואור נצחי יזרח עליו אדוני

יחד עם כל קדושיך לנצח

כי חנון אתה

הענק לו מנוחת עולם

ואור נצחי יזרח עליו

גאל אותי מן המוות הנצחי ביום ההוא הנורא, בו ינועו ארץ ושמים,

ואתה תבוא לדון העולם באש.

אני מפחד ונרעד בבוא הדין והזעם.

יום הדין, האסון והאומללות, היום הגדול והמר עד-מאוד.

תנה לו מנוחת עולם, ואור נצחי יזרח עליו

ינחוך המלאכים אל גן העדן,

יקבלו פניך הקדושים המעונים ויוליכוך אל העיר הקדושה ירושלים.

מקהלת מלאכים תקבלך,

ועם לזרוס, שהיה פעם עני,

תמצא מנוחת עולמים."

בכל זאת אהבתי אותך אבא

אתה חסר לי.