הכל חדש ונוצץ

כבר שבוע וחצי מאז הורידו לי את הגבס והיד נפוחה וכואבת. האצבע עקומה כבראשונה מורדמת ומונשמת. לא יכולה להזיז אותה. לא אותה ולא את 2 האצבעות מסביבה. לא יודעת מה עשו לי שם. רק שברתי אצבע, דפקו לי את כל היד. הכאבים עזים יותר מתמיד. יותר מאשר ביום בו שברתי את האצבע. כמעט חודשיים ולא רואים את הסוף. לא ראיתי דבר כזה. חשבתי בהתחלה שזה שטויות. רק אצבע שבורה וזה יחלוף מהר. רק קיבוע צריך שהרי פעם לפני שנים רבות שברתי אצבע ביד, חיברו לי 2 אצבעות עם תחבושת שלחו אותי הביתה והכל הסתדר. שאלתי אז מה עם גבס לא שמים אצבעות בגבס כך אמרו לי וזה היה בסדר. גם עכשיו זה התחיל מכזה קיבוע אבל זה המשיך לגמרי אחרת.

לא מבינה איך זה הסתבך ככה. נכון שזה לא אותו שבר כמו שהיה אז. האצבע התעקמה וכל כף היד הכחילה. מצאו ברנטגן עוד שברים חוץ מהאצבע הזאת. שמו לי גבס ושלחו אותי לניתוח. רק שכזכור היתה שביתת אחיות והניתוח התעכב. פניתי לדר' דרייפוס. דר דרייפוס הוא כירורג כף יד ותיק וידוע בחיפה והוא מוכר לי מהחוגים לריקודי עמים. שמו הולך לפניו. פניתי לדר דרייפוס כדי שיעשה לי ניתוח בפרטי הוא הסתכל ברנטגן ואמר: את בכלל לא צריכה ניתוח. לא האמנתי למשמע אוזני. אחכ ראיתי שחסרים לו במחשב כמה צילומי רנטגן. קבענו תור להעביר לו את הצילומים ביום שהוא עובד בקופח. הבאתי לו את הצילומים הנוספים והוא קבע שוב: את לא צריכה ניתוח. ליתר בטחון הוא שלח אותי לצילום נוסף הסתכל שוב ואמר, להתראות ב25.12 להוריד את הגבס. זהו? שאלתי בפליאה. זהו הוא אמר.

הייתי כבר מבולבלת. הנה בבית חולים כרמל אני ממתינה לניתוח בצום והוא אומר שאני לא צריכה ניתוח. אבל אני רואה שהאצבע עקומה. והוא אמר מילים טובות על הרופאה שעמדה לנתח אותי. עוד באותו ערב קראו לי לניתוח. החלטתי לבוא.

אילו רק שמעתי לו. אילו הייתי אומרת דר דרייפוס אמר שלא צריך ניתוח. הייתי היום כבר חודש בלי גבס. אבל לא שמעתי לו. באתי והתייצבתי לניתוח. הרופאה שהוא סמך עליה קרקרסה לי את כל היד. היא מצאה משהו גם בשורש כף היד תקעה לי שם ברזלים שתי וערב. ובסוף עשתה לי חבישת בלון. ככה קוראים לזה. אחכ החליפו לי את הבלון בסד פלסטיק רצועות. כל הזמן סבלתי מכאבים. הרגשתי שהאצבע נרדמת לי. לפני הניתוח התחושה ביד היתה נורמאלית עכשיו חשתי כאבים ונימול. היא בדקה אותי הרופאה ואמרה שהכל בסדר רק חבל שהחולה הישראלי המצוי לא סומך על רופאיו. שחררה אותי הביתה בלי חבישה בכלל. האמון שלי בה הלך ופחת. יש לך רופאה נהדרת אמרו לי אז בחדר ניתוח ותהיתי אם לא התכוונו לומר חייכי אכלת אותה תתפללי שתצאי מזה בשלום.

באתי לביקורת כמתוכנן. הפעם היה כאן רופא. הוא עובד אחרת כך אמרו. הוא לא עושה חבישות בלון ובכלל הוא אחרת... אילו הוא היה עושה לי את הניתוח אולי הכל היה אחרת. הוא למעשה היה זה ששלח אותי לניתוח. אבל זהו. הוא כבר לא אחראי. בכז הוא שם אותי בגבס, אמר שהכאבים נובעים מכל הברזלים שהיא שמה לי ביד קבע לי תור לניתוח נוסף להוצאת הברזלים. נו טוב, עכשיו נגמור עם זה חשבתי. רק מי יעשה לי את הניתוח? היא.  ושוב שמעתי יש לך רופאה נהדרת מה שכמעט הכניס אותי להתקף חרדה. הפעם לא היתה שביתת אחיות. הביח עבד בפול גאז אבל האחיות היו מגעילות. העיקר שקיבלו תוספת שכר. אחרי הניתוח שוב גבס ושוב כאבים. מה יהיה עם הכאבים האלה?

עכשיו אני שבוע וחצי בלי גבס. אין לי כבר ברזלים ביד. הכאבים חזקים מתמיד. למה, למה לא שמעתי לדר דרייפוס המהולל? מי יודע כמה זה עוד יעלה לי.