הכל חדש ונוצץ

הוא עומד להשתחרר מצהל וזה מורגש באוויר. תחושה של סוף תחושה של התחלה חדשה, תחושה של אי וודאות. מה הוא הולך לעשות עם עצמו? מה יהיה? איך זה לחזור הביתה? להתחיל לשלם כל מיני דברים שהיו עד עכשיו עח צהל, עח המדינה. מי ישא בזה? אני? הוא?

אני ידעתי מה אני הולכת לעשות עם עצמי לפני שהשתחררתי. תכננתי את זה זמן רב מראש. אם השתחררתי באוגוסט כבר בפברואר התחלתי לממש את התוכנית. תכננתי ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תא. תכננתי לצאת ללימודים ולעזוב את הבית. מה הוא מתכנן? והאם הגיוני מה שהוא מתכנן? בפברואר 1973 הלכתי להרשם לאוניברסיטה. זה היה היום האחרון להרשמה. ביקשתי אישור לצאת ולהרשם. קיבלתי אישור עד המשמרת שלי. ראיתי שאני לא יכולה להגיע למשמרת. אני שרתתי בבאר שבע ונסעתי בטרמפים לתל אביב. ביקשתי ממישהי שתחליף אותי. היא הסכימה. אחרי זה היא ירדה לחיי אבל לא משנה. נרשמתי גם לאוניברסיטת חיפה  just in case . בחיפה לא היה ביולוגיה. נרשמתי שם ללשון עברית תולדות האמנות ואמנות יצירה. בסופו של דבר קיבלו אותי ללשון עברית ותולדות האמנות. לביולוגיה ואמנות יצירה לא התקבלתי. אז למדתי שנה אחת תולדות אמנות באוניברסיטת חיפה וזה היה כיף אמיתי...

אני מסתכלת עליו לעומתי. הוא רוצה המון דברים. אבל אני לא רואה איך זה יוצא אל הפועל. או שזה יקר מדי, או רחוק מדי, או מאוחר מדי. הייתי רוצה שיחתום קבע. זה יעזור לכולנו. תהיה לו משכורת טובה,  הוא יוכל להשיג מה שהוא רוצה ויוריד ממני את הנטל הכלכלי. רק שאין לו שום כוונה לעשות את זה.

למרות שהכל היה מתוכנן היה לי קשה לחזור הביתה. זוכרת את הבאסה. הלכתי לעבוד בין שחרור עד תחילת הלימודים. בינתיים פרצה מלחמת יום כיפור שלמעשה הוציאה אותי מהבאסה. יצאתי למילואים וזה איפשר לי ללמוד שנה חינם... הייתי צריכה להשלים בקיץ ימי מילואים כי במלחמה לא שרתתי מספיק זמן כדי ללמוד חינם. אני שיתפתי פעולה עם הורי. הם הרי שילמו את השכ"ל ואני סידרתי להם את זה בחינם. לא נראה לי שהבחור שלי מתכונן להתחשב בי כלכלית. אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת אם הוא יעבוד, אם הוא ילמד ואיפה הוא יגור... הייתי רוצה שהוא יחתום קבע. אבא שלי הפסיק ללמוד והלך לעבוד כאשר המצב הכלכלי בבית היה לא טוב. עוד בתיכון. נכון, אני מבקשת ממנו להתחשב בי. ואולי הוא מבקש שאתחשב בו. לא טוב לו בצבא. הוא לא אוהב. הוא די סובל הייתי אומרת.

מה שנקרא שחרור קל ונעים שיהיה לכולנו.