הכל חדש ונוצץ

החייל שלי סוגר השבת בפעם האחרונה. שבת כבוד

כן כן, אנחנו נפרדים.

נפרדים מצהל נפרדים מתקופה נפרדים מאורח חיים מתכוננים לאורח חיים חדש או ישן.

אבל בינתיים זו כמו השבת הראשונה.

הוא לא בא הביתה לסופש

מחר נבוא לבקר בפעם האחרונה.

בפעם האחרונה אעבור בדרך הזאת בדיוק, אולי אעצור באיזו מסעדה להביא לו משהו. לו ולחבריו.

אפנה לכיוון הבסיס, אעמוד בשער, הוא יבוא לקחת אותי או ישלח חבר.

אחכ נפתח את האוכל, נשב בפרגולה, אולי יהיו שם עוד הורים, עוד משפחות.

פעם הוא היה החייל הכי צעיר שם

עכשיו הוא החייל הכי ותיק

וההורים נראים אותו הדבר, כולם באים עם חבילות. רק שאלה הם הורים אחרים לחיילים אחרים.

ככה זה . 3 שנים. תוך 3 שנים כולם מתחלפים

יותר לא נבוא לשם

יותר לא נצעד בתוך הבסיס

יותר לא נלך למתקנים ואני במצבי כבר לא יכולה לעלות על המתקן. או שכן

האתר של היחידה שלו, שעשיתי לה לייק גדול בפייסבוק יותר לא יעניין אותי.

זהו זה. שבת אחרונה. אחרי זה כבר לא.