הכל חדש ונוצץ

הוא יצא לבסיס להחזיר ציוד.

זה עצוב לי.

עוד תקופה הסתיימה.

מחר הוא בבקום

אם לא תהיה שום הפתעה

הוא נוהג להפתיע

אבל לרוב זה לא לטובה.

הוא מחזיר את המדים את הכובע את התג את הדיסקית

יותר הוא לא יופיע בדלת במדים

הוא גם לא יביא לי ערימות כביסה

עשיתי כבר את הכביסה הצהלית האחרונה

הוא לא יהיה חייל. הוא יהיה אזרח מן השורה

ואני כבר לא אהיה אמא של חייל קרבי.

בשבוע האחרון הוא בבית ואני נפרדת.

נפרדת מהמדים, יותר לא אגהץ מדים ולא אתפור דרגות

נפרדת מהמקומות

עוד משהו בדרך להפוך לזיכרון. להפוך לעבר, להפוך למה שהיה.

מחר הוא בבקום מחר הוא אזרח

הוא יחזיר את החוגר

אין יותר ארוחות חינם, אין יותר טיפולי רפואיים חינם

אין יותר נסיעות חינם.

ממחר הוא אזרח

ממחר הוא עלי.

הוא רצה לחתום קבע לחודש

אבל פתאום התחרט

הוא אמר שהוא לא מוכן לחיות ככה עוד חודש

אפילו לא עוד יום.

לא כעסתי.

הוא השלים 3 שנים במלואן

הוא לא ישב בכלא, לא נפקד לא ערק

צריך לגמור עם זה

הגיע הזמן.

אמנם קבע זו משכורת טובה כבר מעכשיו

ואנחנו זקוקים לכסף

אבל יש כאן עוד צד

אני משתחררת מהפחד הזה

להיות אמא לחייל קרבי

לא עוד לילות ללא שינה

לא עוד לדאוג אם הוא לבוש טוב אוכל טוב ואם המפקדים מטפלים בו יפה

לא עוד לדאוג אם שלום לו ואם הוא לא במקום מסוכן

לנשום את השקט.

שקט וקצת עצוב

ברוך בואך הביתה חייל.