הכל חדש ונוצץ

מששמעתי על מצבה של הדודה בגרמניה התקשרתי. הדוד סיפר לי כמעט בדמעות שהמצב רע, היא נמצאת באיזה מוסד, הוא לא יכול לטפל בה בבית, הוא חלש בעצמו והיא כבר לא יכולה לקום מהמיטה, היא שברה כתף במוסד ואמרו שאי אפשר לנתח אותה כי היא חלשה מדי

לא נורא אמרתי. אולי זה לטובה שאי אפשר לנתח. אני עברתי ניתוח באצבע וזה רק הסתבך לי. הלואי ולא הייתי עוברת את הניתוח הזה. אני לא יודעת מה קורה עם הרפואה של היום.

הוא אמר שהיא לא רוצה להיות במוסד הזה והיא רוצה הביתה.

כן, אז היא חזרה הביתה. דיברתי איתה והיא עדיין צלולה לגמרי. מי אמר שהיא כבר לא מדברת?

אמרתי שאני מאוד שמחה שהיא חזרה הביתה. את אבא שלחו למוסד ולא החזירו אותו הביתה. הוא מת שם. המוסדות האלה זה רעה חולה. אבא כל הזמן חטף זיהומים. הוא נכנס במצב גופני די טוב למרות הסרטן וכל הזמן חטף זיהומים. יש בבתי אבות חיידקים כמו בחדר מיון. הוא הלך ונחלש והמחלה התגברה עליו. עכשיו כשהיא חזרה הביתה היא תתאושש. גם אבא היה צריך לחזור הביתה אבל לא רצו להחזיר אותו. הכי טוב זה בבית ואם קשה לתפקד לוקחים עובדת שתלון שם. אני לא יודעת איך זה בגרמניה אבל בארץ לוקחים עובדת עם אוכל ולינה וזה מאוד יעיל. אמא לא רצתה שתהיה שם עובדת אז אבא מת. אם הוא היה חוזר מהבית אבות כמו שהדודה חזרה הוא היה איתנו עד היום.