הכל חדש ונוצץ

כל דבר שעושים יוצא יותר גרוע.

כך התחיל הסיפור עם האצבע שלי ואני מקווה שאוכל לספר אותו בבהירות

הימים הם ימי נובמבר או קודם. אני מחליטה שהגיע הזמן להפסיק לקטר לאמא על דירות. כן אני הולכת לקנות דירה וזהו. ואמא תתן את הכסף כמו שנתנה לאחותי. די נמאס לי לבכות שנותנים לה וקונים לה ואותי מקפחים ולי לא נותנים. אני אקנה דירה ואמא תתן לי דירה כמו לה. בנוסף החייל עומד להשתחרר צפוף כאן בבית, יאללה דפנה תעשי מעשה.

אני הולכת לחפש דירות. החלטתי על איזור מסויים בחיפה, שווה, אני מחפשת, אני מוצאת דירה 3 מפלסים, הולכת לראות, תענוג לעיניים. כן אני רוצה את זה והמחיר? לא בשמים. החייל שבא איתי מתלהב ומתחיל לריב אתי. הוא רוצה להכנס לשם עכשיו. היום. אתמול. ככה זה מתחיל?

לאט לאט ההתלהבות יורדת. יש לי בכלל כסף בשביל זה? אני צריכה סכום התחלתי, את זה אני אקח מאמא וחסר לה שלא תתן, אני צריכה משכנתא, אם אשכיר את הדירה שלי תהיה לי משכנתא, כולם רוצים לסגור את העיסקה מהר מהר, המתווך מפנה אותי לעורך דין ולפקידת בנק משכנתאות. יופי טופי הכל ורוד הכל מהר מידי. גם אמא אומרת לי לרוץ כי הולך להיות שינוי במדיניות המשכנתאות. מנין היא יודעת? אחותי הלכה לבדוק ואמרו לה. מה לאחותי ולמשכנתאות? וכך נודע לי כל הסיפור עם אמא , אחותי והדירות. עכשיו אני בטח חייבת לקנות דירה. עכשיו גם אמא תתן את הכסף. חסר לה שלא. מה היא קונה לאחותי 4 דירות ולי היא לא תתן כלום?

בינתיים חל השינוי במדיניות המשכנתאות. מי שיש לו דירה או היתה לו יקבל 50%משכנתא מערך הדירה, מי שלא היתה לו דירה יקבל 75% משכנתא מערך הדירה. עד עכשיו יכולתי לקבל 75% משכנתא, עכשיו לא. טוב, אז לסוסון אף פעם לא היתה דירה, אקנה את הדירה לסוסון. סוסון לגמרי לא מתלהב מהעסק. הוא בכלל לא ראה את הדירה עדיין, אם זה על שמו אז גם המשכנתא על שמו ואין לו בכלל חשק להכנס לנושא משכנתאות. הוא בכלל טוב לו כאן. זה אני והחייל מקטרים כל הזמן. הוא אוהב את המקום, התרגל, יש לו כאן אוטובוס מתחת לבית שמביא אותו למקומות שהוא אוהב כמו לב המפרץ, יש לנו כאן את הטכניון. הוא בא לראות את הדירה ולגמרי לא מתלהב. גמני פחות. הדירה לא ככ גדולה סהכ, המטבח קטן, איפה נשים את המדיח ואת התנור, ואת הכל, הרי אנחנו רוצים למצוא פתרון לצפיפות. החדרים קטנים, איפה נשים את הארונות ואת הכל? לא יודעת. לא ערכתי מדידות בדירה, נראה שתהיה כאן בעיה ובשביל זה להוציא למעלה ממיליון שקל ולא החלטנו עוד מי מוציא מה . ומה עם תחבורה ציבורית? איך סוסון יגיע למקומות האהובים עליו? סוסון מרגיש שאני כופה עליו דירה ובנוסף הוא יצטרך לשלם עליה כל החיים. הוא מחליט ואומר: אני לא רוצה את הדירה הזאת. אני כועסת עליו. אתה הורס לי את כל התוכניות. רף העצבים בבית עולה. אני כבר לא בטוחה בכל הסיפור הזה. לעבור דירה זה חתיכת סיפור. כלכלי , נפשי אמוציונאלי. כדאי לי? אני אצטרך להפרד מהמקום הזה שאני שונאת אך התרגלתי אליו ופתאום אני שוב רואה את היתרונות שבו. אני על הפנים. הכל מלחיץ ומבלבל.

אותו בוקר של שבת ה 1.12.12 אני על הפנים. סוסון רוצה ללכת לים אני לא רוצה לזוז מהבית. סוסון מתחיל להתשתולל , להפוך את הבית, לפזר עיתונים. ככל שהזמן עובר הוא יותר מתלהט, כבר היו דברים מעולם, לחייל נמאס הוא בא ומכניס לו אגרוף. האגרוף פוגע בי והלכה האצבע. אני מזמינה אמבולנס, מגיעה גם שוטרת, היא רושמת מה קרה , מציעה לי להגיש תלונה, לא אני לא מגישה תלונה נגד הילדים שלי. האמבולנס לוקח אותי לבית חולים כרמל, למה לכל הרוחות שם אני לא יודעת. החלטה שלי שאני עוד אשלם עליה. החייל בא אתי, עושים צילום מוצאים שבר עושים קיבוע קטן ושולחים אותי הביתה. הכאבים לא ממש חזקים. האצבע התעקמה לי ומלבד זאת אין כלום. לא מרגישה כאבים, לא מרגישה נימול. בערב היד מתנפחת , מופיעים סימנים כחולים, עדיין המצב לא מדאיג, אולי מלחיץ קצת אך לא יותר.

אז מה עם הדירה? נמשיך עם זה? המתווך והעורך דין לוחצים. העורך דין כבר עורך טיוטת חוזה על שמו של סוסון. אני חושבת לעצמי האם האדיוט הזה בכלל מסוגל לעשות את זה? בקושי אני יכולה. הוא בכלל יבין מה כתוב בחוזה? אני לא מבינה. וזה חוזה ארוך. הרבה עמודים. וואו. ואחרי ההשתוללויות האלה האם בכלל להמשיך? יש לי ראש לזה?

אחרי כמה ימים החייל חוזר הביתה עם גבס. גם הוא שבר את היד באותו אירוע. למה יש לו גבס ולי יש רק קיבוע מסכן? אני הולכת ללין מח' תאונות. הרופא שם אומר שמצב האצבע לא טוב ויתכן שאצטרך ניתוח. הוא שם אותי בגבס. בינתיים. הגבס טוב. למחרת בבוקר הוא אומר שאני צריכה ניתוח דחוף ושולח אותי להתייצב בביח כרמל אצל דר כ'. ניתוח דחוף אך הוא נדחה בגלל שביתת האחיות. אני פונה לדר' ד' רופא ידוע ומוכר לי שיעשה לי ניתוח פרטי. לי נמאס לבוא לבית החולים לשהות כל היום בצום ולהשלח בערב הביתה. הוא בודק ואומר: את לא צריכה ניתוח. מה??? באמת??? אולי הוא לא ראה את כל הצילומים. אני באה אליו לקליניקה בקופח, הוא מתבונן בצילומים, עושה לי עוד צילום, מוריד לי את הגבס, שם גבס חדש, האצבע עדיין עקומה. את לא צריכה שום ניתוח הוא אומר. ב25.12 תבואי להוריד את הגבס.

אני כבר לא יודעת מה אני עושה. מצד אחד אני ממתינה לניתוח דחוף ואני גם אותו יום בצום. בבית. מצד שני אומרים לי שאני לא צריכה ניתוח. מצד שלישי האצבע עקומה. מצד רביעי הוא מתחיל לרכל לי על הרופאים ואומר שהוא לא סומך על הרופאים של לין. הם קצבים ואוהבים לנתח סתם אבל יש שם רופאה חדשה שהוא סומך עליה. ואני צריכה להחליט מה אני עושה.

בערב מתקשרים אלי: בואי מהר לניתוח. סוף סוף יש מקום. לבוא לא לבוא לבוא לא לבוא אני באה. מי שינתח אותי זאת הרופאה שהוא סומך עליה אז לבי שקט....

עד היום לבי לא שקט. היום 4 חודשים אחרי השבר הכאבים עזים, יש לי יד מעץ, הטיפולים לא עוזרים האצבע עדיין עקומה. יש לי 1001 חבישות כולל כפפת לחץ. אני בודקת מי זאת הרופאה הזאת ואני לא שקטה. היא רופאה ותיקה בתחום כף יד. היא הגיעה לא מזמן מחו"ל אחרי השתלמות. לא ברור לי איזה השתלמות ואיפה. כמה זמן יש לה את הפרקטיקה בלהכניס סיכות לאצבעות. הפרקטיקה של החבישות שלה לא נראית לי. אני מקווה שהיא לא עשתה עלי ניסוי שלא הצליח. ככה לפחות זה נראה לי.... החייל לעומת זאת כבר השתחרר ושכח מזמן שהוא שבר יד.

ומה עם הדירה? עוד בבית החולים אחרי הניתוח המשיכו ללחוץ עלי. פניתי לבנק משכנתאות. לא מאשרים לנו משכנתא. הם מאשרים רק למי שיש לו הכנסות מעבודה. לא מפיצויי תאונה, לא מקצבאות, ולא משכר דירה. לא בטוח שאי אפשר לעקוף את זה אך למי יש בכלל ראש לזה. יש לי עכשיו אצבע. אצבע אלוהים היא. נראה שאלוהים לא רצה שאעבור דירה. אחרת למה זה קרה לי בכלל ולמה זה לא מתרפא? כבר אמרו לי שאולי אצטרך לעבור עוד ניתוח. עם כל הכרוך. המליצו לי על דר' כ'. האם לא הוא היה צריך לנתח אותי מלכתחילה?