הכל חדש ונוצץ

אני קמה בבוקר נסערת. אני לא יודעת למה. אתמול הבלוג שלי חגג 7. לא חגגתי. החלטתי לוותר על החגיגה. אין לי מה לחדש בחגיגות האלה. אבל אחכ אני מבינה שיש לי סיבות טובות לגמרי לא לחגוג. אני חוזרת לימי ראשית דרכי בישרא. אמרו לי צאי מזה. דברי על דברים אחרים. ואני באמת התרצתי. בשביל מה? בשביל מי? איכשהו ההתרצות הזאת ניתבה אותי ולא לטובה. אני נמצאת במאבק. וזה הכי חשוב. כל היתר לא חשוב. אני כותבת על המאבק הזה, גם נאבקת דרך הפלטפורמה הזאת ואם מישהו כאן לא אוהב את זה הוא יכול לפסוח עלי. אני לא חייבת לספר על טיולים פרפרים ציפורים תערוכות כי זה נעים לעין. לא הבטחתי להיות נעימה או נחמדה. איכשהו נסיתי להיות נחמדה וכפרתי בעיקר. לא הלכתי עם האמת של עצמי. לא . אני לא נחמדה ואני לא רוצה להיות נחמדה. ואני אמשיך לכתוב על המשפחה כמה שבא לי. 

כן רק שהאנשים ההם כבר מזמן התנדפו. ובכל זאת זה משפיע. כבר לא אומרים לי כלום אך עדיין אני מנסה לפעמים באופן מלאכותי לכתוב גם על דברים אחרים. אין דברים אחרים. אני במאבק ואני אנצח. או שלא.

ואחרי ההקדמה הזאת אני יכולה לספר שאמא שוב הטריפה אותי ולא רק היא.

היא שוב רבה עם אחותי ושוב יש לה טענות אל החבר שלה. היא שוב מחפשת אצלי את הישועה. אבל עדיין פיה מפיק מרגליות. אני לא יודעת למה זה ככ מרגיז אותי. ואם זה באמת מה שמרגיז אותי או אולי משהו אחר. הרי אין לי בעיה עם זה שהיא רבה עם אחותי. בשבילי זה טוב. או שאולי זה לא טוב. כי מה היא רוצה? אחותי עושה חיים והיא נטפלת אלי. הזקנה. תמיד אני מדמיינת אותה עושה חיים עם חיוך מיליון דולר.  זה לא רק שהיא נהנית. זה שהיא מחרבנת על כולם. כן, כך היא בדמיוני, נוסעת לחול, נוסעת לטיולים, לחברות, לא לוקחת אחריות על כלום, אמא כבר נותנת לה את כל כספה ואז אמא באה אלי להתלונן. היא כבר לא עובדת. מכרה את העסק, נהנית מהתמלוגים, נהנית מכל דבר, היא רק מפזרת רוע וממשיכה להנות. אמא מתלוננת שילדים עוזרים להורים בגילה רק לה לא עוזרים. היא לא באה אלי בטענות היא באה אל אחותי בטענות. אולי בעקיפין היא גם מתכוונת אלי וזה מספיק כדי שאתרגז שוב. את לא עזרת לי אל תתלונני.. היה ברור לכל שאחותי לא תעזור. היא לא מאלה שעוזרים. היא מאלה שלוקחים ומקבלים. אחותך בירח דבש היא אומרת לי. כן, היא כל החיים בירח דבש. אבל מי מאפשר לה להיות בירח דבש אם לא את? 3000 שח לחודש היא מקבלת בלי לעשות כלום למה שהיא לא תהיה בירח דבש? ואז היא שוב חוזרת הזקנה : את שוב מדברת על זה? כן אני מדברת על זה את נותנת לה כסף אל תתלונני. אל תבואי לבכות לי. תני גם לי כסף עד אז אין לך מה לפנות אלי. אבל אני בכז מקשיבה לה ובסוף מתעצבנת על עצמי.. למה אני מקשיבה לה בכלל? שתאכל אותה עד הסוף. ובכלל לא ככ רע לה. היא סתם מתלוננת כרגיל. אז עכשיו זה לא הרגל ולא הלחץ דם. עכשיו זה החבר של אחותי. מאז היא איתו אני לא מכירה אותה ואני רואה שאת צודקת. כך היא אומרת לי מאז שהיא איתו? ומה לפני ? היא היתה בסדר? כבר שנים שהיא לא בסדר . רק עכשיו? אגואיסטית זקנה. אבל טוב שהיא רואה את זה אם בכלל היא רואה את זה. היא רואה רק את עצמה כרגיל. היא אומרת שטוב לה שם בבית הזה אז מה היא רוצה ממני?

אבל זה לא ככה. אמא אומרת לי דברים שאני רוצה לשמוע. היא קוראת לאחותי זונה וזה עוד בעדינות כי איך שהיא מלכלכת עליה זה כבר פורנוגרפיה שאני אסמיק ממנה על כל שנותי. אפילו כל מה שכתבתי בבלוג על אחותי לא ישווה למה שאמא אומרת עליה. איזה זונה היא עזבה בעל ותראו מה היא מצאה. איזה חברים יש לה, איזה חברות יש לה... כן, ואני ככ נהנית לשמוע את זה עד שאני קולטת מה עומד מאחורי זה. סהכ היא מפילה את עצמה עלי. בלי שום תמורה. היא באמת חושבת שארחם עליה. סורי מדרכי מכשפה זקנה. אף פעם לא חשבת עלי וגם עכשיו לא. אותה הגברת בשינוי האדרת. את חושבת רק על עצמך.... את מזכירה לי את ה 30.4 בהקשר של בת אחותי לא בהקשר של סוסון. את אומרת שאחותי אומרת עלי שאני מטורפת. למה? כי צעקתי עליה. נו טוב גם זה שווה תגובה

כן אחותי היקרה אני יודעת שאת קוראת כאן. אולי את צודקת שאני מטורפת אבל איך את? מי לקחה כדורים פסיכיאטרים כשהבן שלי נפגע בתאונה? אני או את? מי יודע באמת מה קרה לך אז? אף פעם לא היית נורמאלית לגמרי. תמיד עשית דברים שאף אחד לא עושה. למה עזבת את בעלך הראשון? מה רצית? למה נסעת איתו לגרמניה? למה עזבת אותו? מאז את קצת דפוקה. ומה קרה עם בעלך השני? זוכרת איך נכנסת ממנו להריון ועשית הפלה? כמה הפלות עשית? למה לא רצית להתחתן איתו, ועם קודמו ועם אף אחד בסוף הכריחו אותך כי ראו שאת יוצאת מדעתך. זוכרת את התקופה הזאת? זוכרת איזה מכתבים כתבת לי על ההורים? למה חזרת? את בכלל יודעת מה את עושה ומה את רוצה מעצמך? את כל הזמן חסרת שקט, חסרת מנוחה. מה נטפלת אלי. מה את רוצה ממני? אני המקור לכל תחלואיך? חשבנו שאם תתחתני ותעשי ילדים תרגעי. איפה שום דבר לא הרגיע אותך שום דבר לא סיפק אותך. עזבת 3 ילדים בשביל להיות עם המאהב ההוא ובסוף אני מטורפת? את כל הזמן מחפשת אקשן. מחפשת אותי בעיקר כי נעשיתי מטרה קלה. חכית לי בפינה. הבן שלי נפגע במקום לעזור כמו אחות נורמלית את רק מחפשת ומחפשת ובסוף אני מטורפת. אני פשוט יותר מדי עדינה איתך. התרגלת לזה שאת משתוללת ואני לא מגיבה בכלל. הצעקות שלי עליך? זה מה שהבהיל אותך? כנראה שלא חטפת ממני מספיק. אפילו שכחתי מתי יצא לי לדבר איתך בכלל. וכאילו שאת לא צועקת. וההורים שלך לא צועקים. ובכנסת לא צועקים. נו, אם זאת האינדיקציה שלך לטירוף אז אני שקטה. כאילו מי את בכלל שמעיזה לקרוא למישהו מטורף. את היצור הכי מטורף שאני מכירה ורק בטעות את לא מאושפזת באיזה מוסד סגור. אבל את תגיעי לשם בסופו של דבר. אמא אומרת שאני צודקת. וזה כבר מספיק. אולי אם היא תחיה מספיק היא תבין שאני צודקת לאורך כל הדרך . לא רק עכשיו. עכשיו היא מתחילה להרגיש את מה שאני מרגישה שנים רבות. אמא סיפרה לי איך נראה הפרצוף שלך כשהיא אומרת שאני צודקת. אז עכשיו אמנם יש לי טענות לאמא אבל מה שהיא אומרת עליך אני אפילו מתביישת לפרסם.

מה שמוזר בכל הקטע הזה שאין בו שום חדש. הכל כבר נאמר ונעשה קודם. אז למה אני ככ נסערת הפעם?