25.4.81
אלן דפנה
היום קיבלתי מכתב ממך ואני פוצי שכבר עונה. הספקתי כבר לדעת 7 פעמים ששברת אצבע. אני חושבת שעכשיו היא כבר חזרה לשימוש. זה היה ממש שבר או סדק? בכל פעם מישהו אמר משהו אחר פעם אמא ככה ואבא אחרת וכך מתגלגלים העניינים כמו תמיד טלפון שבור.
בקשר למכתב היאוש שלי צדקת. זה עניין של תקופה ויכול אחרי כמה דקות לעבור. לפני יומיים הייתי בשקיעה ומיד חזרתי לעצמי. הזמן רץ במהירות הבזק ואני כבר חצי שנה פה כמעט בלי להרגיש. כל כך הרבה עברנו וכל הזמן קורה משהו חדש, רק להסתדר בדירה וכל הטקסים שמסביב זה דבר שגוזל כמה חודשים בריאים. בעבודה אצלי הרבה לא מתחדש אני מסתגלת לעבודה ולאנשים, ממשיכה לזרוק מילים שבורות בגרמנית לכל עבר - כבר הספקתי גם לכעוס על מישהו בגרמנית, מסתבר שזה יוצא טוב מדבור רגיל. כדאי לאמץ את השיטה
בעלי גם רצה לעשות לי הפתעה וצלצל למנהל שלי לביתו ושאל אותו אם אני יכולה לקבל שבוע חופש כדי ליסוע לארץ - זה נשמע אדיוטי וזה גם אומנם כך. המנהל גימגם כי הוא עוד לא ניתקל במקרה כזה. רק אחרי חצי שנת עבודה אני זכאית ליותר מ-3 ימי חופש וכל אזרח טוב יודע זאת אבל בעלי החליט שעם קצת חוצפה חיננית אפשר לשבור מוסכמות, ואמנם החוצפה היתה, וחסרת כל חן, הוא דחף אותו לפינה וקבל תשובה חיובית אבל אני לא מסכימה לכך. כי התאמצתי יותר מדי בשביל המקום עבודה הזה עמ להפסיד אותו בקליק אחד. וזה יקרה - אני בתקופת נסיון.
דפנה, אני רואה שעם בעלך מתנהלים העניינים בסדר ואומנם אפשר להסתדר לפעמים יותר טוב מתוך רצון אמיתי ללא מסגרת כתובה וחתומה. כי לפעמים בתוך דבר שנקרא חתונה רשמית יש יותר ניירות וחותמות מאשר תוכן. העיקר שהמשפחה והחברים יאכלו רבע עוף ובורקס וכל הדודות יםגשו ויצבטו את הלחיים של החתן כלה.
בחופש פסח האחרון אמנם סדר לא עשינו אבל בילינו בחברה ישראלית. יש פה בחור שגר פעם בדניה על הכרמל ועכשיו הוא פה 7 חודשים ומדי פעם נוסעים איתו לטיולים לראות מקומות בסביבה
אבל נחתה עלינו בחופש למשך 3 ימים מכה ניצחת: חבר של בעלי הגיע אלינו למשך כל החופש זה ייצור זרוק ומסריח..... ....... ד.א. הוא נתפס פה בגרמניה בעבירות סמים....
דפנה, אמא ואבא באים בקיץ אלינו ובעלי קצת (הרבה) מרוגז עליהם וכמובן לא רק הוא אבל גם רציתי לייצג אותו בנושא כיוון שגם הוא סופג ישירות את הדברים הבאים: הם יודעים להתגעגע אלי במילים פוצי מוצי וכל מיני דברים דומים אבל אפילו מתנת חתונה ממה שהם חסכו לי במשך כל חיי העלובים לדירה ופריז׳ידר וסירים וכו׳ לא קיבלתי. אפילו יום לפני הנסיעה לגרמניה לא היה איכפת להם מה קורה איתי איך נסתדר - אם יש ל י קצת כסף כאילו שאני מן נטע זר בבית שסוף סוף נפטרים ממנו ואפילו בלי תשלום וסיוע. עזבתי עם כמה פרוטות ועוד לפני שהייתי נשואה לא היה איכפת להם מה יקרה אם אני והוא נפרד אם החלטתי אז שאני גם אדפק מזה. עכשיו שכבר התחתנתי - משאת נפשה של אמא - אז אי האיכפתיות ממשיכה, כי נוח להם לחשוב ככה, בעלי עובד מפרנס אותי ואני גם כן מרוויחה קצת אבל יוקר המחייה פה רצחני, בינתייים קבלנו סיוע כספי רק מאמא של בעלי - 6000 מרקים גרמניים. אני יודעת שיש לה כסף מהפיצויים אבל להורים שלך יש המון כסף. הם כל החיים חוסכים מאיתנו דברים ומעצמם גם כן בשביל העתיד. העתיד בשבילם היה לחתן את הבנות. והנה הם עשו זאת ולא סייעו כספית לא לך ולא לי. רק לדבר הם יודעים אבל לתת - כלום.
גם בן דוד של אבא אמר בחריפות לדודים מגרמניה שיש להורים שלנו מזל שיצאה לי במקרה תוכנית עם בעלי והתחתנו בגרמניה. אני לא צריכה טקסים וחגיגות אבל רק לשמוע הצעה של סיוע - ממה שהם חסכו ממני כל החיים. ועכשיו על חשבוני ועל חשבון העצבים שלי הם מוציאים את הכסף מהחסכונות שלהם (ד.א. הם תמיד אמרו שאין להם כלום - בטח, אם שמים כסף בניירות ערך ובשאר מניות מדליות ומטבעות ברור שלא נשאר מזומן ביד) ומגיעים בקיץ לפה. אני שמחה לראות אותם כי הם הורים שלי אבל כל הזמן מרגיז אותי הרעיון שהם חסכו בשבילינו כל הזמן עמ להגיע לרגע הגורלי שנזדקק לכסף והנה הגענו והם משתמשים בכסף הזה לצרכיהם הפרטיים טיולים בחו״ל מכונית חדשה וכיוב
דרך אגב מהמכונית החדשה לא שמעתי רק דרך ידיד שלי נודע לי שהם קנו מכונית חדשה
אני לא יודעת אם זה נשמע לך כמו שאני רוצה. אני לא צריכה מהם פרוטה שחוקה. אבל תמיד זיינו לי את השכל שכל החסכונות בשבילי ועכשיו אני רואה אפס מאופס - וגם ברגעים קריטיים שהייתי צריכה כסף - וידעתי שכאשר אני נוסעת אני צריכה כסף על כל מקרה וגם ידעתי שזו נסיעה שתסתיים בחתונה. זה היה ברור לכולנו ורק ההורים שלך עוצמים עיניים ואומרים זהו זה - ציפי פרימו מחולון, נוסעת לחו״ל עם בחור ושם הוא יעזוב אותה ובשביל זה לא ניתן כסף.
נכון, אפשר להסתכל על דבר כזה מכל הזוויות, מזווית גרועה - לא נותנים כלום ולא תופסים מעורבות ובזווית טובה מסייעים ותומכים בכל מקרה כי אני בת שלהם. ועכשיו על חשבון הסיכון שאני לקחתי הם באים ומתנחלים אצלי בבית. אני בטוחה שאת מסכימה איתי בכל מילה כי הרגשת את כל הדברים האלה בסדר גודל קטן יותר. לדוגמא, במעוז אביב שלא טרחו אפילו פעם אחת לבוא. ולעזור. ויש עוד אלפי דוגמאות.
להזכיר עוד מקרה קטן וזה הטיפול שיניים הגדול שעשיתי בקיץ, שכל פעם שהלכתי לרופא זה היה כרוך במריטת עצבים וסחיטת מיצים עמ להוציא את הסכום כדי לטפל במשהו שקשור בבריאות, וכל לירה שקבלתי מאמא כאילו נתלש לה איבר בגוף. היא נתנה הכל כל כך בקושי ועם כל כך הרבה צער. והיא לא חושבת שזה בשביל הבת שלה שצריכה להיות בריאה וזה יותר חשוב ממכוניות חדשות וכל מיני מוצרי צריכה חומריים. ואומנם הם עושים זאת עכשיו, מוציאים סכומי עתק על דברים של עולם מודרני חומרי ומחורבן.
למה אני כל כך מרוגזת? בגלל קש ששבר את גב הגמל. הדודים בגרמניה קנו להם כרטיסים לשני טיולים מאורגנים בגרמניה, זה המון כסף!!!! אבל למה שהדודים בגרמניה ישלמו את זה? אין לאמא ואבא מספיק כסף? הם יכולים להגיד תודה ולסרב להצעה. ראיתי איך הם חיים. הם בכלל לא עשירים כמו שחשבנו בארץ. הדודה לא עובדת והם חיים בצניעות ומונעים מעצמם המון הנאות. ופתאום צריכים להוציא על ההורים שלנו כל כך הרבה כסף, זה שהם מספרים על טיול הבראה שלהם בחול, זה לא אומר שצריך כבר לעשות השלכות עצמיות ולתת דרור לתאוות הבצע ולהתחיל למצוץ מהם כסף. מה הם יכולים לספר במכתבים, איך שהם אוכלים ארוחת בוקר וממה מורכבת הביצה? ברור שהם מספרים על דברים מיוחדים יותר שיעניינו ויתנו קצת תמונה מיוחדת על אירופה.
דפנה אין לי יותר מקום היריעה קצרה מלהכיל, ההשתפכות היתה במקומה. פעם צריך לעשות את הדברים האלה. דפנה הייתי מעוניינת שגם בעלך יקרא מה שכתוב אני בטוחה שבאיזה מקום היו גם דברים שהציקו לו וגם הוא לא משתגע על ההורים שלנו.
תעני מהר כמוני וגם תגיבי על המגילה הארוכה הזאת כי לי זה מאוד מציק ושלא תצא מילה וחצי מילה לכתובת בית ההורים
צ'או, המון געגועים, אחותך
חשוב להזכיר - זו לא שטיפת מוח של בעלי! - הכל זו ראיה מקורית שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@