הכל חדש ונוצץ

נוסעת אני בכיוון ההוא, בדרך כלל שאני עוברת שם אני מפטירה איזו קללה עסיסית, טפו, לעזאזל המקום הזה וממשיכה הלאה. 4 שנים הייתי נוסעת לשם . באוטובוסים. 2 אוטובוסים, או דרך הדר או דרך הכרמל ובסוף הגעתי לשם. כן שם היה הבצפר שלי . ועכשיו אני ברכב נוסעת לשם. בדיוק לשם. נוסעת לבצפר שלי למיפגש מחזורים. לא לטיול, לא למסעדה, לא לאירוע. בדיוק לשם. חיוך גדול עובר על פני. אני חוזרת לבצפר שלי. ורגע. בכלל לא היה לי רע שם. זה בצפר אחר שהיה לי רע בו. אולי נתחיל את הסיפור מההתחלה (המשך יבוא בכתב ידי, מקווה שתוכלו לפענח אותו)

 נראה כי המקלדת עושה עמי חסד רב. אם לא תצליחו לקרוא אתרגם.

להלן התרגום

כתה יא. סוף כתה יא. המנהלת נהרגה בתאונת דרכים. היא הלכה לבקר את בעלה בבית הקברות ונהרגה על מעבר חצייה.

מיד מונתה לה מחליפה. המנהלת בפועל

מנגד בואדי ממול הלך ונבנה עוד בית ספר. שם מסתבר, אני אבלה את השנה הבאה....(אני לא מבינה את הכתב שלי)...  בית הספר שלי התמזג עם הבצפר ההוא וכך עברתי מחושך לאור

בבית הספר שלי היו רק בנות שאכלו אחת את השניה. בבית הספר הממוקם(?) הממוזג היו גם בנים וכאשר יש בנים בסביבה כל האוירה שונה. התחילו חברים. התחילו מסיבות, עד מהרה מצאתי את עצמי בתוך חברה שנפגשת מידי שבוע. ג'ף והגיטרה. ג'ף האמריקאי שר שירי עם אמריקאים. Puff the magic dragon, Kisses sweeter than wine, blowing in the wind , איזה כיף. פתאום חברות שלי רוצות לבוא איתי אך מסרבים לקבלן, רק יחידי סגולה מתקבלים לשם ואני שם. ואני נפתחת לעוד חברה ועוד מסיבות. אחרי שנים של יובש חברתי אני זוכה לפופולאריות גורפת. לא יאמן.

ותודה למנהלת בית הספר שבמותה צוותה לי את החיים.

מה שאי אפשר לעשות במכתב הוא לצרף קבצי מוזיקה