הכל חדש ונוצץ

ברשותכם אמשיך את הטרילוגיה על מפגש המחזורים.

כתה יב. שיעור ספרות. אנחנו לומדים את היצירה פונדק הרוחות מאת אלתרמן. אני כידוע תלמידה מצטיינת. הוכחתי כבר את מעללי כאן. אני יושבת בשורה הראשונה, מול פרצופה של המורה. עושה הכל חוץ מללמוד. בעיקר עוסקת בתחביב הטמפורלי של פעם והוא ציור פורטרטים של התלמידים והמורים. יוצא לי לא רע דווקא. יש כאלה שמצליחים לי יותר יש כאלה שמצליחים לי פחות. המורה לא מסתכלת עלי , לא מעירה לי לא כלום. היא בשלה ואני בשלי. היא מלמדת את היצירה בהתלהבות יתרה. בניגוד לשאר המורים היא לא שואלת 'דפנה מה את עושה' . היא יודעת מה אני עושה ואולי לא בא לה להפגש עם הפורטרט שלה לקול צחוקם של התלמידים.

זמן רב לקח לה ללמד את היצירה. הגיעה שעת בחינה. דפנה לא יודעת כלום. אין ברירה. צריך לקרוא אותה ולהתפלל לטוב. קראתי אותה הבנתי מה שהבנתי ובבחינה כתבתי את מה שהבנתי. בלי קשר או עם קשר למה לנלמד בכיתה. הרי אין לי מושג.

את ההערות על הבחינה לעולם לא אשכח. יפה מאוד! יפה מאוד! יפה מאוד!. מה זה? היא לא מכניסה לי באבי אבי על שלא למדתי? לא . להיפך. אין דברים כאלה. זכות זו שמורה לה עד היום.