| |
|
"ילדיך אינם הילדים שלך.
הם הבנים והבנות של ערגת החיים לעצמם.
הם באים דרכך, אבל לא ממך.
ואף על פי שהם אתך אין הם שייכים לך.
תוכל להעניק להם את אהבתך, אבל לא את מחשבותיך, כי יש להם מחשבות משלהם.
תוכל לתת להם בית לגופם אבל לא לנפשותיהם,
כי נפשותיהם מתגוררות בבית של מחר,
שאין יכול לבקר בו, אף לא בחלומותיך.
תוכל לשאוף להיות כמותם, אבל לא תשאף לעשותם כמוך,
כי החיים אינם חוזרים לאחור,
ואינם מתעכבים על האתמול".
|
אני לא מאמינה שאני מצטטת את השיר הזה.
בזמנו ככ התנגדתי לו. עד עכשיו למעשה.
הוא ממש עורר בי זעם. מה זאת אומרת הילדים שלי אינם שלי. אז של מי הם?
הם באים דרכי? מה אני צינור? רחם להשכרה?
הם לא שייכים לי? אז למי הם שייכים? לעצמם?
כשהם תינוקות הם שייכים לעצמם? הם מסוגלים בכלל להיות שייכים לעצמם? הם לא הולכים הם לא יושבים הם לא אוכלים לבד. הם יודעים רק לבכות ולחרבן
וכשהם ילדים הנם שייכים לעצמם? קדמן, מה אתה אומר על זה? שהרי אם אעזוב ילד לנפשו קדמן יתעורר וכל מערכת החוק...
תוכל להעניק להם את אהבתך אך לא את מחשבותיך. באמת? יש לי חדשות בשבילך מר ג'ובראן אבל את הערכים שלו הוא סופג בבית. הוא לומד כי אני רוצה שילמד, אם יש איזו דעה פוליטית רווחת בבית הוא סופג אותה.
כן, אני נותנת בית גם לגוף וגם לנפש. ואני כן אשאף לעשותם כמוני אם אני חושבת שדרכי היא נכונה...
אבל , הוא צדק ג'ובראן. מגיל מסוים הוא צדק.
מאחרי צבא הוא צדק. אולי קצת לפני.
ואני צריכה להפנים שלילד יש כבר חיים משלו רצונות משלו מחשבות משלו ושאיפות משלו. והם לא תמיד תואמים את המחשבות שלי, התוכניות שלי, הערכים שלי. פני אל העבר, פניו אל העתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@