כובע צמר חום קיבלתי או קניתי והוא לא ירד לי מהראש תקופה מסויימת. איך אהבתי אותו, הוא היה חמוד, נערי, צעיר , מחמם בחורף את הראש, בעיקר בימים ההם בהם הלכתי למילואים אחרי מלחמת יום כיפור והיה קר איימים.
אמא לא יכלה לסבול לראות אותי עם הכובע הזה. תמיד היא היתה מתערבת במה שאני לובשת. כולם אמרו שהכובע יפה לי חוץ ממנה. ואז חשבתי שאת כל מה שאני אוהבת ללבוש היא לא אוהבת. ואת כל מה שהיא רוצה שאלבש אני לא אהבתי. היא לא היתה קונה בגדים. היא היתה תופרת לנו אותם. והיו לי איתה ויכוחים אינסופיים. הרי היא בחרה מה לתפור, לפי איזה דגם ובכלל היא לא שאלה אותי אם אני אוהבת את זה. ואת הסיכות על הבגד הנמדד עוד יותר לא אהבתי. מה הבעיה לקנות בגד? למה ללכת לקנות בדים, ואת הבורדה הזה ולתפור?
לא, לא הורדתי את הכובע הזה מהראש, הייתי כבר ילדה גדולה אחרי צבא והגיע הזמן שהיא לא תגיד לי מה ללבוש. חוץ ממנה כולם אהבו את הכובע הזה והחמיאו לי ואז חשבתי אולי אמא רוצה שאראה רע? כבר אמר לי מישהו שאמא מתקנאה בבנותיה הצעירות. היא הולכת ודועכת והבת הולכת ומתפתחת.
היא תמיד טענה שאני רזה מדי. אמרה ששמן זה יפה . על הגוף צריך להיות בשר כדי שיהיה מה לתפוס. כך אמרה. אחרי זה גיליתי שבצעירותה היא עשתה דיאטות. היא היתה מאוד רזה באמת והיו לה תלונות על כך. אבל אני צריכה להיות שמנה.
היינו הולכות לשופינג ביחד וזה היה סיוט. היא נכנסה לכל חנות, חיפשה את הזול ביותר ואני משתרכת אחריה. היא לא קנתה בגדים כאמור היא קנתה בדים. רק בגד ים היא לא היתה תופרת. אבל היא היתה בוחרת בשבילי את בגד הים גם אם לא אהבתי אותו. בכלל לא היה חשוב לה מה אני אוהבת. היא אמרה: אין לך טעם בלבוש...
אבל את הכובע ההוא לא הורדתי מהראש על אפה ועל חמתה.
אחרי הלידה של סוסון שמנתי. נראיתי רע ואז היא אומרת לי : את נראית נהדר. זה נהדר בשבילך אמא? זה נורא... זה נהדר היא אמרה. את נראית עכשיו כמוני. ואז שמחתי שאת הכובע ההוא לא הורדתי מהראש.
תסתפרי קצר היא היתה אומרת. זה נוח, ארוך זה מחמם. אבל ארוך זה יפה אמא.
כן, היא פשוט רצתה שאהיה מכוערת.
והיום אני לא ככ רזה ואני לא אוהבת את זה . זה יפה היא אומרת.
אבל אחותי כן רזה. אל תאכלי שוקולד, זה משמין, היא אומרת לה.
למה אמא . למה את ככ שונאת אותי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@