הכל חדש ונוצץ

לא בא לי טוב חידוש הקשר הזה עם אמא. זה מחזיר אותי לכל הסיפור הזה שבאמת יותר נעים בלעדיו. מתחילה לדבר על אחותי ללא הרף היא אמרה והיא עשתה, מה איכפת לי מזה... כמו אלוהים אמר ואלוהים עשה, רק היא מסוגלת. מזמן הן לא רבו וזה לא טוב.

רק שלא היתה לי ברירה וגם עכשיו העסק הזה עוד לא נגמר. צריך לעשות טסט לאוטו שלה ומסתבר שזה לא ככ פשוט. האוטו היה שייך גם לאבא שלי וצריך לעבור בירושה עפי צוואה או צו ירושה ליורש החוקי וזה עדיין לא נעשה כך שאי אפשר לחדש את רשיון הרכב. טוב היורשת החוקית היא אמא ולכן היא היתה צריכה להתייצב במשרד הרישוי עם המסמכים ואני הבאתי אותה לשם. אחכ אמרו לי שהיא לא היתה צריכה לבוא כי היא נכה. האוטו הועבר לבעלותה בלבד והיא בכלל רוצה להעביר אותו לבעלותי וזו עוד פרוצדורה שעושים בדואר. לא במשרד הרישוי. אז בינתיים הרכב נשאר בבעלותה, היא קיבלה שובר לחידוש רישיון על סך 1059 שקלים, אמרתי לה שאבצע את העברת הבעלות אחרי הטסט והתיקונים הנדרשים והיא תשלם עליהם כבעלת הרכב. היא הציעה לי צ׳ק של 1059 שח ופתאום היא נזכרה: הרי אני נכה, אני לא משלמת בשביל טסט. בררתי במשרד הרישוי, זה נכון הטסט עולה לה 27 שקל בלבד ואילו לי זה עולה 1059. אז מה עשית מזה סיפור? למה את רוצה להעביר את הרכב על שמי אם הרכב עולה לך 27 שקל בשנה ולי 1059? או שהיא לא יודעת את זה. כלומר היא לא יודעת כמה לי זה צריך לעלות. בכל מקרה אני צריכה שוב לרוץ למשרד הרישוי. ולמה בעצם משרד הרישוי נתן שובר של 1059? לא רשום שם שהיא נכה וזה רכב נכה? רכב נכה. ווי, בכלל לא ידעתי שנכה לא משלם טסט. צריך למעלה מ 60% נכות כדי לקבל את ההטבה הזאת... בגלל זה סוסון קיבל 55% נכות. כדי לא לקבל את ההטבות. בגלל זה אני קיבלתי 50% נכות על האצבע לחודשיים בלבד. רק אחרי 3 חודשים מקבלים הטבות. חכמים...

כשהגעתי לאמא, יחד אתי באה גם המטפלת שלה מביטוח לאומי. בבית כבר היתה הפיליפינית שאמא דיברה עליה. ואללה ככ מהר, המטפלת של ביטוח לאומי התעצבנה, התחילו קצת צעקות מי באה מתי ומסתבר שוב שאחותי עומדת חזק מאחורי זה. היא מדברת עם המטפלות, אומרת להן מתי לבוא, עושה להן סידור עבודה, היא שולטת בכל. היא אמרה והן עושות מה שהיא אומרת. אפילו אמא לא ככ אהבה את זה אבל היא כבר תרכך אותה. היא שולטת בכל. עכשיו אני יותר מבטוחה שהיא ניפחה לאמא את הראש בנוגע לאוטו. מי יודע מה עכשיו היא זוממת. היא לא נחה לרגע.

אבל אמא, היא שוב פותחת את הפה. אני אביא לכן את סופר נאני כדי שתשלימו. כן , היא התאוששה קצת מהמחלה ושוב פותחת את הפה. שוב אזעקת שוא. אני אומרת לה לא מוצא חן בעיני כל הסיפור הזה עם המטפלות שהיא שולטת בהן. והיא מחייכת הזקנה ואומרת רק היא מסוגלת לסדר דברים כאלה. ואני שואלת אותה מה הבעיה? היא מטפלת בזה אז לא צריך גם אותי בשביל זה. אני מטפלת בדברים אחרים ובכלל מי אמר שאני רוצה לטפל בזה? אולי אני יכולה ולא רוצה? מה דעתך?