הכל חדש ונוצץ

הוא היה חבר שלי במשך שנתיים בקירוב

הוא היה החבר הראשון שלי אחרי שחזרתי ארצה

לשנינו כבר היו סיפורים מאחורינו, שנינו נשאנו חבילות, שנינו נשאנו משא כבד

שנינו לאט לאט נפתחנו בסיפורי המשא.

זו היתה למעשה הפעם הראשונה שלי שהייתי מעורבת בסיפור של מישהו אחר.

אני חושבת שזו היתה גם הפעם הראשונה שבכלל הקשבתי למישהו.

בהתחלה זו היתה רק הקשבה אחכ זה עבר למעשים. אך השתדלתי לא לחצות איזה גבול.

הוא סיפר לי על המאבק עם אשתו על הבן שלו.

לאחר מכן הוא נתן לי לתמלל את השיחות שהוא הקליט בינו לבנו, בינו לגרושתו, בינו לפקידי הסעד, בינו ולמשטרה.

זה היה מעניין בטירוף השתדלתי להיות ניטרלית עד כמה שאפשר. לא להסתבך עם איש.

בסופו של דבר חודש הקשר בינו ובנו

זה היה המסמר הראשון ביחסים שלנו.

תחילה זה היה נראה בסדר.

מעולם לא היה לי גבר שהיה לו גם ילד. והייתי צריכה ללמוד איך להסתדר עכשיו עם הילד הזה.

וגם איך להסתדר עם האבא, כי הוא כבר לא אותו האיש. יש כאן איזו צלע שלישית שמשפיעה על כל המערכת.

גם הילד היה צריך ללמוד אותי ואת הילדים שלי

ובאורח עקיף גם גרושתו נכנסה לתמונה.

זה לא הלך.

הילד התחיל להתחצף, לא ידעתי איך לאכול את זה. בהתחלה החלטתי להתעלם אך אחותי אמרה לי לא לתת לו. זה רק הגביר את החוצפה שלו.

האבא היה צריך להחליט ביני ובין הילד והוא כמו כולם לא בחר בי.

יצאנו לכמה נופשים ביחד וזה לא הלך טוב. לא תמיד הילד היה לא בסדר. לפעמים האבא היה הרבה יותר לא בסדר. ולפעמים זה בכלל לא היה קשור בילד. לפעמים זה היה קשור בגישות שונות לחיים בכלל.

אז נפרדנו.

האבא הבן והגרושה המשיכו להתכתש ביניהם. בלעדי.

הקשר בין האבא והבן נותק. בלעדי. אני לא הייתי שם וגם הבן לא. עד היום זה ככה.

אז מה הבן שלו עשה בבית של אחותי?

הוא היה חבר עם הבייבי סיטר שלה

אני לא יודעת אם הוא בכלל ידע שהיא אחותי. מי יודע.

עולם קטן?