הכל חדש ונוצץ

אני והפאגאנים שלי. ובכל זאת היום חוגגים שוב חג פאגאני ושמו לונסה. כל חודש וחצי יש להם חג. לא שמעתי על לונסה עד שהתחלתי להתעניין בנושא. אין לו שום חג מקביל ביהדות או בנצרות ובכל זאת יש בו איזה עניין. מבחינת עונות השנה הוא קרוב לתשעה באב וטו באב, ובאמת יש לתהות איך כל האסונות שהתרחשו עלינו קרו בתשעה באב. האם זו אמת או אגדה אורבנית. לונסה לא קשור בחורבן אבל באיזה מקום הוא קשור במוות. מותה של השמש. השמש הולכת ונחלשת, אורה הולך ודועך, למרות שחם מאוד, כמו שירת הברבור היא הולכת לקראת השאול. כפי שכתוב באתר ויקה ובאתרים אחרים.

לונאסה - 1, באוגוסט(Lughnassa) נקרא גם lamas
הימים הולכים ומתקצרים, האור נחלש, סוף הקיץ מתקרב. אנו מציינים כעת שלב נוסף בתהליך ירידתו של האל אל העולם התחתון. בחג זה אנו חוגגים את הקציר כקורבנו של האל שנדרש למות על מנת שאנחנו נוכל להתקיים. דמותו של האל בחג זה היא גם כאל הדגן שנקצר בתקופה זו וגם השמש שעוצמתו ממשיכה ונחלשת. דמות האלה בתקופה זו היא דמות כאלת המוות, הקוצרת. זאת שחותכת את החיים על מנת לשמרם. בעונה זו כדאי להרהר על המשמעות של קורבן, על תפקידו של המוות בקיום החיים, אולי לחשוב על איזה דברים כדאי לנו להקריב על מנת לשפר את איכות חיינו. אולי תכונות אופי שעוצרות את ההתפתחות שלנו, או הרגלים מיותרים. אולי לוותר על כמה שעות עבודה על מנת להשקיע יותר זמן בעצמנו עם הויתור הכספי הכרוך בכך.
ממנהגי החג: נהוג לקשט את הבית ואת המזבח בשיבולים, לחמים ופירות העונה, להכין בובות תירס.

למרות הכל יש מן תחושה שהחגיגה נגמרת. בקרוב יסתיימו החופשות, ילדים יחזרו לבית הספר, הקייטנות כבר הסתיימו הקניונים מתמלאים ספרים ומחברות וציוד לבית הספר. אמנם שמח אבל פחות. הציפורים מתחילות לנדוד.. אף אני חשתי את ההבדל ביו יולי לאוגוסט ושמחתי לגלות שיש איזה חג שמציין את זה.

פעמים רבות חשתי את אותו עצב באמצע אוגוסט וזכור לי יום אחד לפני שנים רבות שחטפתי כזה דיכאון רק משום שהשמחה עומדת להגמר. 17.8 זה היה. אפילו לא ידעתי מה זה ולמה. בארהב אגב ממש חשים את הסתיו מאמצע אוגוסט כאשר סערות הגשמים הגדולות הופכות לגשם חורפי שנמשך יום שלם.

וכך מתארת את החג בלוגרית מבלוגספוט

החג עצמו נחשב חג הקציר הראשון, כך זה באירופה וצפון אמריקה, זו התקופה בה מתחילים לאסוף את היבולים. קצת דומה לשבועות. יש שיבולים, יש דלעות, יש פירות.

באופן מפתיע גם לונסה קשור עם התאונה של סוסון. סוסון שוחרר מבית החולים ב 2.8.91 וחזר הביתה. לא היה קל לחזור הביתה. הוא לא התקבל בסבר פנים נאות. כך שאם נסכם את החגים הפאגאנים והתאונה נתחיל בהאלואין, חצי שנה בדיוק לפני התאונה, בנר השחור שנשרף לי בבית והתחיל לשרוף את השטיח ואת הרמקול, את הפחד שעלה, ואת החגיגה שהופסקה, את התאונה עצמה שקרתה בבלטיין או בליל המכשפות, והשחרור מבית החולים שקרה בלונסה. קשור או לא קשור, אלה הן עובדות. גם החגים האלה הן עובדות. חגים שקשורים בעונות השנה, מצב השמש והחקלאות. חלק מהדתות המודרניות אימצו אותם. רק את הכישופים הן לא אימצו. הדת היהודית מתעלמת מכישופים ואף אוסרת עליהם. זה לא אומר שהם לא קיימים. אם מתעלמים מכוחות על טבעיים זה לא אומר שהם אינם. היהדות אמנם אוסרת על כישופים אך אינה אוסרת על עיסוק בקבלה וכל מיני אמונות כמו מזוזות או קמעות. רבים היום עסקים בקבלה או בחיים שמעבר לחיים. רבים היום מחפשים תשובות ואף אני מחפשת תשובה למה קרו לי כל הדברים האלה. למה סוסון נפגע בתאונה, למה הוא לא יצא מזה, ולמה המשפחה שלי מתנהגת אלי ככה. למה שברתי את האצבע בדיוק כאשר רציתי ותכננתי לעזוב את הבית הזה ולמה זה הסתבך ככה.

אז חג לונסה שמח לכולם ובהזדמנות זאת אאחל מזל טוב לנשיאינו מר שמעון פרס שחוגג היום 90 , וקצת להתנצל על הפוסטים שפרסמתי בנושא. אחרי הכל הוא נשיא המדינה ומגיע לו לחגוג יומולדת כמו לכולם וגם לעשות הפקה גרנדיוזית לכבוד גילו המופלג, קצת הגזמתי וקצת נסחפתי.

אולי לא שמתי לב אך אחרי שסוסון שוחרר הביתה אכן חגגו את החג בארהב ואפילו צילמתי.

סוסון עוד היה נראה בסדר אחרי התאונה. אבל זה היה ליום אחד של חסד