הכל חדש ונוצץ

שבוע שעבר הייתי בזמריה עם המקהלה. בגלל זה לא כתבתי למי שתמה והתגעגע (פחחחחחחח)

שותפתי לחדר היתה הבוסית בכבודה ובעצמה. היינו 3 בחדר. במהלך ההכנות פנתה אלי הבוסית ושאלה אם אני רוצה להיות שותפה איתה כיוון שהשותפה הקבועה שלה לא תלון במקום כי זה קרוב אליה הביתה. בסוף היא החליטה כן לבוא כך שהיינו 3. נכנסתי לגוב האריות כך חשבתי לעצמי ובעצם די חששתי מכל העניין כי אני והבוסית לא ממש חברות, לפעמים היא מתנהגת אלי בגסות. עכשיו אני בלב המאפיה. ובעצם זה שידרוג מכונן.

הייתי כבר ב-4 מפעלים של המקהלה וכל פעם הייתי עם שותפה אחרת בחדר. בהתחלה היתה זו נינוצ'קה האיומה. אחכ היתה רוחלה, קצת יותר בסדר אבל מבחינת פופולאריות זו התחתית של התחתית, ואפילו קיבלתי אז הרצאה בתורת הקבוצות והרגשתי מאוד לא נוח. בטורינו כבר מצאתי שותפה יותר מוצלחת. הרבה יותר. אמנם אישה מבוגרת שמתקשה קצת ללכת אך עם זאת לא תולה את עצמה עלי לא מציקה לא נכנסת לחיים, לא נודניקית, יותר פופולארית לב הקונצנזוס אך עדיין לא בפסגה. הפעם הייתי בפסגה.

אז איך זה להיות עם בוסית בחדר? מעבר לזה שהיא הבנאדם הכי שפוי בסביבה וכנראה שזו תכונה נדרשת מבוס טבעי, החדר הוא כמו תחנת רכבת או איזור עליה לרגל. ברור שהחדר ממוקם הכי טוב גם כדי שתהיה נגישות קלה אליו. בא אלינו איש ומגיש לנו קפה שהכין בחדרו. גברת אחת שלא רוצה לחזור הביתה מקבלת מזרון כדי לנוח, אנשי שלומה נכנסים ויוצאים. בערב היא מזמינה אנשים לחדר לשתות קפה. גם אם מישהו אחר מזמין לקפה ועוגה בחדר בסופו של דבר זה נערך בחדר שלנו. בערב האחרון היא הזמינה את כולם. כבר היתה מצויידת עם כיבוד מהבית. כולם כמובן באים ללא עוררין. איך אני בתוך כל זה? כיף לי. הלואי והייתי קמצוץ ממנה אם כי אני זוכה בעקבות השותפות הזאת לריקושטים של פופולאריות. העובדה ששיתפתי פעולה עם כל זה ואפילו נהניתי מעלה את קרני.

גם כשאנחנו לבד אני מוצאת איתה שפה משותפת מה שלא קורה בדרך כלל. כל בוקר אנחנו קמות מוקדם, היא מכינה קפה, אנחנו יושבות על המדרגות בחוץ כדי לא להפריע לשלישית ומקשקשות על כל דבר. על הבעל, הילדים,  הנכדים, המקהלה, בגדים, בריאות ועוד ועוד חוץ מפוליטיקה. פוליטיקה זה מוקש. האמת הייתי שמחה להיות שותפה איתה גם במפעלים הבאים. בתור צופה מהצד זה מעניין ושונה. בתור מי שנמצאת בגוב אריות זה אפילו נחמד.