מרגע שהגעתי לאמריקה רציתי לחזור ארצה
הובטח לי שזהו מסע של שנתיים, שנתיים פוסט דוקטורט
אך עד מהרה הובהר לי שזה לא יקרה
אני זוכרת את המריבה הראשונה שלנו בנושא
עוד לפני שגמרנו לסדר את הבית
הוא אמר במפורש שהוא נשאר
הוא בא לכאן כדי להשאר ואילו אני באתי בשביל לחזור. למצות את הזמן ולחזור.
ראיתי זוגות חוזרים ארצה ולבי נחמץ מקנאה.
זה ממש התחיל לבעור בעצמותי כל נושא החזרה.
בכל דבר באמריקה ראיתי רק רע. לא ידעתי להנות ממה שיש לה להציע שם
עד שבסופו של דבר חזרתי לבד.
והכל כידוע נעשה יותר גרוע...
... מאז שהגעתי ארצה זה בוער בעצמותי. לעבור דירה.
20 שנה ויותר אני גרה בדירה הקטנה הזאת 20 שנה ויותר אני חולמת לעזוב אותה אך דבר לא קורה.
זה נורא מתסכל.
אני רואה את כולם זזים, רק אני לא.
ואולי כמו באמריקה לא כולם זזו לא כולם חזרו ארצה, חלק נשארו עד היום
וגם כאן בטח לא כולם זזים
רק שזה בוער בעצמותי ולא נותן לי מנוח
אולי כדאי שארגע קצת.....
אבל בעומק נשמתו המה המה - הבלדה על מעין וים