הכל חדש ונוצץ

40 שנה למלחמת יום כיפור עוד מעט , והתקשורת משתוללת על הטראומה הלאומית. כל הערוצים טלוויזיה עיתונות מעלים תמונות וסרטונים מהמלחמה ההיא. גם לי יש כמה תמונות ישנות מהמלחמה ההיא אלא שהסורק מסרב להעלות אותן ובכלל הוא מסרב לעבוד. אחרת הייתי מצטרפת לפרויקט. בתמונות שלי אני נמצאת על טנק סורי ולמרגלותי חייל סורי שרוף ואני מחייכת. איך יכולתי לחייך? זה מעורר בחילה אבל אז חשבנו אחרת.

הטראומה הלאומית קוראים למלחמה הזאת אך אני לא זוכרת שהיתה איזו טראומה. אני זוכרת שהיינו די אדישים, היינו בטוחים שננצח ואכן ניצחנו. הגענו לאפריקה וכמעט הגענו לדמשק, כיתרנו את הארמיה השלישית. וקצת מוזר לי היום שלחמנו בחירוף  נפש על סיני ובכלל סיני היום קן צרעות של טרוריסטים. על זה נלחמנו? על זה נפלנו? אבל אז חשבנו אחרת. וכל הכבוד לנו שחשבנו אחרת. איך הניצחון של אז הפך לטראומה לאומית אין לי מושג אך מאז אנחנו נוהגים כעם מוכה טראומה. רבאק אני לא יודעת מה קרה לנו. 53% מתושבי ישראל אינם זוכרים את המלחמה הזאת מסיבות שונות. חלקם לא נולדו, חלקם עלו ארצה והם מכירים רק את הנרטיב על המלחמה. וכל הזמן מפמפמים להם על טראומה. 

היום 40 שנה אחרי שוב חוששים מהרעה שתפתח מצפון. כן אותה סוריה שהגיעה כמעט לכנרת. כל כך שונה הכל. סוריה לא מאיימת עלינו. סוריה נמצאת במלחמת אזרחים שמשום מה אנחנו מגלים בה עניין ומעורבות יוצאת דופן. מה בכלל איכפת לנו מה קורה שם? מה אנחנו מייללים על הסורים שנהרגים שם? לא מזמן הם התאגדו על גבולות ארצנו כדי לרשתה. הם עדיין בקטע ההוא של לכבוש את הארץ ולסלק את היהודים. גם אנשי אסאד הרעים וגם אנשי אל קעידה הטובים שקרויים המורדים. ופתאום מישהו פה החליט שיש סורים רעים וסורים טובים שאנחנו גם עוזרים להם קצת עם נשק וציוד ואנחנו מטפלים בפצועיהם בבתי החולים עם תפוסה של 200% ממילא. אני לא מבינה מה הולך פה. סוריה לא מאיימת עלינו אך אנחנו מתים מפחד. רצים לרכוש ערכות מגן. מה הקטע הזה עם ערכות מגן? הרי במלחמת המפרץ לא היה צורך בהן כלל. אחרי הכל הסקאדים היו קונבנציונלים. ומאז כל ציוץ הכי קטן מקפיץ את הישראלי המצוי לעבר מרכזי החלוקה. וזה לא שאין לנו ערכות מגן. יש עוד מאז. אבל מסתבר שהן לא היו טובות, ומה היה קורה אם כן אם באמת היתה תקיפה כימית? ומי בכלל החליט שהן לא טובות וצריך להחליפן ומי אמר שהחדשות כן טובות. אני ניסיתי אחת כאשר עשו אצלי ריסוס נגד ג׳וקים והיא היתה מצויינת. ומי אמר שבכלל צריך אותן. מי אמר שהסורים יתקיפו מי אמר שהאמריקאים יתקיפו ולמה בכלל הישראלי המצוי והמטומטם רוצה שהאמריקאים יתקיפו. זה נשגב מבינתי. אולי הטיפול בסא״ל אייזנר יסביר לי מה הולך פה. נפלנו על הראש. פשוט כך. בימים של פעם הוא היה תוקע כדור לאותו טרוריסט דני הנקרא פעיל שלום והיה נחשב גיבור. בימים של פעם כף רגלו של אותו טרוריסט דני לא היתה דורכת כאן. לא יודעת. המדינה בטוטלוס, איפשהו איבדה את הדרך. 

והאמת שכאשר רואים את התמונות והסרטונים מהמלחמה ההיא אפשר לומר פעם היינו גיבורים. היום אנחנו שפנים של אובמבה. מאז הליכוד הימני עלה לשלטון אנחנו רק הולכים ומשתפנים אבל זה כבר סיפור אחר.