הכל חדש ונוצץ

מיד עם הגיעי לאמריקה, היום לפני 26 שנה, חיפשתי חוג לריקודי עם, במקום זה שהיה בארץ

הגעתי לראשונה לחוג בJCC לא הכרתי שם אף אחד, בעצם היתה שם מישהי ששיחקה אתי ברידג׳, אחת פרסית והיא בכלל לא באה לרקוד. עמדתי בצד, צפיתי ברוקדים. אט אט ניגש אלי בחור תימני חביב. למה את לא רוקדת , הוא שאל. כי אני לא יודעת את הריקודים האלה, בארץ רוקדים אחרת. בואי תצטרפי, הוא אמר, אבל אני לא יודעת. לא חשוב , הוא אמר. הצטרפתי. את רוצה לבוא איתנו לשתות אחרי הריקודים? כן, למה לא. חזרתי לפינה שלי בצד, ניגש אלי איש מבוגר, התחיל לדבר אתי לשאול שאלות, את רוצה לרקוד אתי? כן, למה לא? אחרי הריקוד הוא ניגש לאיזו בחורה. תכירי זאת שרה׳לה והיא בהריון. שרה׳לה הזאת הפכה לאחת מחברותי הטובות ביותר. כזאת שאפשר לספר לה הכל וגם היא מספרת הכל. שיחה ראשונה היתה כמה קשה לנו באמריקה עם האנגלית וגם אחרי שנתיים זה עוד קשה והכל קשה. כשנגמר החוג הלכתי עם החברים לשתות וכך היה מיום שהגעתי לאמריקה עד היןם שחזרתי משם.

למרות הכל  לא הרגשתי פופולארית במיוחד. זו אולי היתה קבלת פנים חמה אך לא יותר מזה. אני הייתי רק באה לחוג הולכת הביתה ושוכחת ממנו אך היו רבים שהיו פעילים יחד מחוץ לחוג. הם היו עורכים מסיבות, בחגים, באירועים שונים כמו יומולדת, לידה ולפעמים סתם ככה ואותי לא הזמינו. היטב חרה לי הדבר בעיקר כששמעתי ששרה׳לה כן מוזמנת. אולי היא מדברת אתי על הכל אך לא על זה.

עד שיום אחד, אני באמת לא יודעת מה קרה בדיוק והכל השתנה. קרו שני אירועים , די קרוב לחזרתי הראשונה ארצה, אני לא יודעת מה קדם.

באחת הפעמים שהלכנו לשתות אני יצאתי לרגע וכשחזרתי הם הלכו. השאירו את המעיל שלי והלכו. האמת שלא ראיתי בזה שום דבר יוצא דופן. זה לא נעים, זה מעליב אך אני רגילה שככה מתייחסים אלי. אבל לפתע הם התחילו להתנצל, אחד אחד. זה היה לי ממש מוזר שמתנצלים בפני. זה גם פתח לי קצת את העיניים. מכל מקום זה היה נחמד והתקבל בברכה.

אירוע אחר היה שהזמינו אותי למרתון ריקודים בפוקונוס פנסילבניה. אני מאוד חששתי ללכת אך זו היתה חוויה מהסרטים. היתה שם אווירה משגעת בעיקר סביב שולחן האוכל. שירים תיפופים עם מזלגות צלחות וכל הבא ליד, ממש מטורף ונפלא. נסעתי לשם עם אחת רוזן. היא נסעה אני ניווטתי. בסוף הנסיעה היא אמרה: מעולם לא נסעתי עם אחת כמוך. כולן נודניקיות כל הזמן רוצות לעצור לפיפי אוכל ואת עזרת לי להגיע. בלעדיך הייתי מתברברת. וואו. חזרה נסעתי עם אותו תימני מההתחלה. היה כיף להיות בחברתו.

וכך אחרי 3 שנים בחוג הזה קיבלתי את המקום שרציתי.

ומה קורה כאן בישרא?

בישרא כנראה לא יהיה טוב. לא נורא