הכל חדש ונוצץ

לא בא לי בטוב הכיפור הזה ולקח לי יומיים להפנים

תחילתו של יום, עוד לפני, השקט הזה, אני אוהבת את השקט הזה של הכיפור. יום אחד בשנה שומעים את שירת העשבים ששששש רק אני ואלוהים כאן ואלוהים אומר את האמת. אני מכינה סעודה מפסקת רק לי ולסוסון. החייזר עלה על המנו. הוא עובד שם כרגע. למה אני לא עליתי על המנו חלפה מחשבה במוחי. הרי אני מרגישה כבר מחנק כאן, כולם מסביבי נוסעים למה אני לא? זו הזדמנות לנסוע איתו, ככה הוא לא יכול לנסוע ולעזוב את העבודה, אה כן בפעם האחרונה שביליתי בכיפור קרו לנו דברים רעים. אבל מי אמר שזה יקרה שוב? מי אמר שזה בגלל הכיפור? אנא אלוהים שחרר אותי מהחרדות והאובססיות האלה. ...

החלטתי לצום השנה. יש לי הרבה מה לבקש. אני מבקשת שירפא לי את היד אבל ברגע שנכנס הכיפור אני כבר יודעת הוא לא ירפא לי את היד והוא לא יסדר שום דבר. כל התחושות שלי במשך השנה רק מעצימות. אין טעם לצום ואין טעם לבקש. זה לא יקרה. גם העניין עם האוטו לא יפתר. אמנם סוכן הביטוח אמר שהוא הוציא את האוטו מהטוטלוס ואפילו אמרנו למוסכניק לתקן אבל יש בעיות עם השמאי ההוא. הוא מתעקש להוריד את האוטו מהכביש גם אם אני מתקנת אותו על חשבוני ואין קשר בין עלות התיקון לבין ההערכה שלו. כבר לא יהיה לנו אוטו. לפחות לא האוטו הזה. אין טעם לצום. אני רוצה אוכל. אני רוצה מים. חבל שלא עליתי על המנו. אני מרגישה נורא השנה בצום. אף פעם לא הרגשתי ככה. אכן ועיניתם את גופכם ואת נפשותיכם. אני לוקחת איזה כדור שותה מים ואוכלת משהו. יש גבול. לא בא לי להרוג את עצמי.

ועוד מחשבות עולות. הנה אני עוד מעט בת 60. אני רוצה לחגוג רק אני לא יודעת איך ועם מי. אין לי את המשפחה הגדולה יותר וזוהי בחירה שלי להעיף אותם מהחיים שלי על כל הטוב והרע שבזה. לא רוצה ברכות מהם לא רוצה כלום. לא ככ נעים להיות לבד בגיל 60 אך אני רוצה לנתק ולשלם את המחיר. יותר גרוע שהן יחזרו לחיי. והילדים? מה איתם? אחד עובד ולא יכול לצאת לשומקום ושניהם כבר נסעו והשאירו אותי לבד ואחד עומד לנסוע רחוק להרבה זמן, אולי לתמיד וזה מדיר שינה מעיני. ובכלל לא החלטתי איך אני רוצה לחגוג איתם. אף פעם לא הייתי ככ מאזניית בנושא כמו הפעם. אולי ניסע לפה, לא לשם, אבל שם הייתי וזה יקר ולא מעניין, אבל אני רוצה לעשות משהו רציני בגיל 60. רק שאני לא יודעת מה וזה מעיק.

זהו, נגמר הכיפור הזה, הכל מתאזן שוב. יום ראשון אני הולכת לפיזיותרפיה. יש לי עוד 2 טיפולים וכאן זה נגמר. חבל. היא אישה מקסימה הפיזיותרפיסטית הזאת. אין דברים כאלה. נכון שהיד לא משהו ואין טעם להמשיך בטיפולים אבל אני שמחה שיצא לי להכיר אישיות כמוה.

ואולי אחגוג עם חברי המקהלה, קורה שם משהו טוב בימים האלה. טפו טפו טפו שישאר כך אמן.