הכל חדש ונוצץ

אני לא יודעת בדיוק מתי חוגגים את מאבון - יום השיוויון הסתווי. יש האומרים 20 בספטמבר יש האומרים 20-22 ובמערב אומרים 23 בספטמבר. בכל מקרה זהו חג הסתו, חג האסיף חג חשבון הנפש ובעצם זה החג הפגאני שלקחנו, אנחנו היהודים את כל כולו ופיצלנו ל-3 חגים. ראש השנה יום כיפור וסוכות. זהו גם החג שלי. אני נולדתי היום , כן היום לפני 60 שנה, טז תשרי תשיד. היום אני בת 60, אבל ניתן לזה עוד 5 ימים. לפי הלוח הגריגוריאני שאנחנו חיים לפיו. יום השיוויון הסתווי א' דחול המועד סוכות וגם 3 שנים למותה של שחורי שלנו. כן אני לא יודעת אם זה יום שמח או עצוב. עוד לא החלטתי בדיוק כמו המזל המתנדנד שלי. שמח כמו סוכות, עצוב בגלל שחורי ולגבי יומולדת 60 אני לא יודעת אם זה מזל טוב או נא להמנע מביקורי תנחומים. כי אני כבר לא צעירה ומצד שני אני כבר לא אמות צעירה. אני עוד לא סבתא וזה טוב כי אני לא רוצה להיות סבתא אבל גם אין לי נכדים ואני כן רוצה נכדים. ובקיצור היום והלילה שווים לפי הפאגאנים השמש נכנסת מתחת לקו האדום אל העולם התחתון. אנחנו נפרדים ממנה וכן אני נפרדת מהקיץ האהוב עלי ומכל מיני דברים אחרים, הכל כזה מתנדנד. אבל יודעים לאן זה הולך.

חשבון הנפש של מאבון הוא קצת שונה מחשבון הנפש של יום כיפור. הלכנו קצת רחוק מדי עם זה, הלקאה עצמית, צום, אצל הפאגאנים זה הרבה יותר קליל. זה הזמן להעריך את מה שעברנו ומה שהשגנו במובן של חגיגה והודיה. פר אני מאמצת את זה. זה הרבה יותר סימפאטי ואגב האמריקאים העבירו את החג הזה קצת צפונה עם חג ההודיה שלהם שנחוג בכלל בנומבמבר אבל נראה שהם אימצו את מינהגי מאבון בשלמות. אניוויי מנהגי החג הם תערובת שלמה , מקשטים את הבית כמו בסוכות, אוכלים מפירות העונה כמו בראש השנה, וגם הולכים לבקר את אבותינו בבית הקברות כמו ביום כיפור כהכנה לחג הזוועתי הבא אחריו. רק אין לולב אתרוג הדס וערבה ומה שהם מסמלים. זה שלנו לגמרי.

בכל מקרה יש איזו תחושה של סוף. ולהזכיר שיש גם שמחת תורה. גם כאן יש סוף והתחלה חדשה.  אצלי יש רק תחושה של סוף. אולי ההרגשה של ההתחלה תבוא אחכ. שהרי אמרו פעם החיים הם גלגל.

גלגל ענק