הכל חדש ונוצץ

את שנה א׳ אוניברסיטה סיימתי עם המון שליליים. מועד א׳ מועד ב׳. גם מועד ב׳ לא עזר הרבה ולפי תקנון האוניברסיטה לא הייתי אמורה להמשיך.

בינתיים התחילה שנה ב׳. שוב חומר לימודים קשה ולא מוכר לי כאשר אני גם אמורה להשלים את הבחינות שלא עברתי בשנה א׳ . זה היה כבר יותר מדי בשבילי. מצטערת. לא מסוגלת. בשלב מסויים אפילו פרצתי בבכי מה שלא קורה לי בדכ. לא יכולה להבחן גם על החומר החדש שהוא עמוס ומיגע כמו ביוכימיה ואני לא מסוגלת לעשות עוד 2 בחינות על חומר שאני לא מבינה בו הרבה מהשנה שעברה. פשוט לא מסוגלת. מהאוניברסיטה קיבלתי השעיה, עד שאני לא עוברת את הבחינות של שנה א׳ אני לא ממשיכה. כך היה בתום הסמסטר הראשון של שנה ב׳. 

הלכתי הביתה. זה היה אחד הדברים הטובים שקרו לי. במשך הזמן לקחתי רק את הקורסים של שנה א' שלא עברתי. רק 2 קורסים של 4 שעות שבועיות במקום 40. היה לי זמן ללמוד את החומר טוב, להתכונן טוב לבחינות ולעבור אותן. במשך הזמן היה לי גם פנאי לדברים אחרים. לעבוד למשל, לעשות רישיון נהיגה למשל, לטייל, להרגע, לחייך....

לפעמים אני מרגישה את אותו עומס מהתקופה ההיא, לפעמים אני חושבת על אותו צעד אחורה שלקחתי אז וחושבת איפה אני יכולה לעשות את זה היום. הכל ככ עמוס לי , מסוף אוגוסט ואני לא יכולה יותר. לא יכולה יותר. גם עכשיו אני צריכה איזו שנה חופש. לעזוב הכל, להרגע, ולאט לאט לטפל במה שנחוץ. הרבה יותר קל להיות סטודנט באוניברסיטה או שכבר שכחתי כמה זה קשה.