הכל חדש ונוצץ

זה הכל? שאלתי את עצמי כשהגעתי לבית באמריקה. זה סהכ שיכון דל. כמו השיכונים של שנות החמישים. הרכבות האלה. נו באמת. זוהי אמריקה המופלאה? לכאן רצים כל הישראלים? זוהי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? אפילו הבית שלי ברחובות היה יותר גדול ויותר יפה. באמת דירת 3 חדרים בשיכון.  ברחובות היו לי 3 וחצי. ואין כאן כלום. אין שטיחים, יש רצפת פרקט בלי שטיחים, ואין מנורות, אין אהילים . יש סלון גדול, חדר אחד גדול וחדר אחד קטן, זה הכל. והמטבח כזה פצפון. אין מקום לשולחן וכסאות, הכיור עשוי ממתכת ויש את הטוחן זבל הזה. גם יש איזה מאוורר בצד. אין חלון. כל הריחות יוצאים דרך המאוורר הזה, אבל נכנסים לכאן ריחות מהמטבח של השכנה מלמטה. היא יפאנית והריחות לא נעימים. ויש ג'וקים. האמבטיה והשירותים ביחד, אין מקום למכונת כביסה, יש חדר מכונות כביסה משותף לכל הבניין וזה גם עולה כסף.

אבל יש מזגן. מזגן מרכזי. בארץ לא היה לי מזגן. גם יש טלפון. בארץ היה צריך לחכות 13 שנה לטלפון. יש דשא, יש חניה, ויש גם איש תחזוקה. וגם חימום מים מרכזי. אוקיי זה מה יש.

כך היה. ויש לי היום כמה הערות על זה. אמנם גרו שם אנשי מפתח, הם גרו בטאון האוז בדרך כלל שנראה קצת הרבה יותר טוב מהדירה הקטנה הזאת. אבל גם זה לא כזה מפואר. הבית הקטן שלי היום לא נראה יותר גרוע. רק שבכל זאת נשר זה לא וושינגטון. לפחות לא מבחינת אוכלוסיה. היו שם גם הרבה יפאנים, קוריאנים ושאר זרים. כולנו היינו זרים. גם אם זאת העליתא הישראלית בארהב זה ראש לשועלים. כאן אני זנב לשועלים...

וגם בעקבות העליהום העכשוי על היורדים והתוכנית אמא מחליפה. אני פגשתי בארהב הרבה ישראלים. לא פגשתי שם אנשים שגרים בארמון מפואר כמו שהוצג בתוכנית. בודאי שיש גם כאלה אבל גם בארץ לא חסרים אנשים שגרים בארמונות מפוארים עם בריכה וכל הסיפור. אני לא יודעת מה בדיוק רצתה להראות התוכנית הזאת. רק שהיא נתנה מבט מעוות על כל הנושא של ישראלים באמריקה.