הכל חדש ונוצץ

הוא היה השכן ממול שלי. הם היו שני בנים אנחנו היינו 2 בנות. אחיו הבכור היה ג׳ינג׳י כזה

היינו חברים בהתחלה. שיחקנו יחד, שיחקתי אצלו בבית, החלפנו ספרים, למדנו באותה כיתה

אבל יום אחד הוא התחיל להרביץ לי. כך סתם להרביץ לי. הוא ארב לי ברחוב, הוא ארב לי בכל פינה, יום אחד התנפלו עלי הוא וחבריו השכיבו אותי לרצפה והפליאו בי מכותיהם. התחלתי לפחד לצאת מהבית. עד היום אני לא שוכחת את זה. ההורים צעקו עלי כשחזרתי הביתה. למה לא זעקתי לעזרה, אחותי כשהיא ברחה מכלב כל הרחוב שמע אותה.

כך זה נמשך עד שהוא הרביץ גם לאחותי. אמא אז פתחה פה על השכנה, אמא שלו גם היא לא שתקה צרחה חזרה ועיניה יצאו מחוריהן. כל הבית רעד מהצעקות

אחרי זה לא דיברנו שנים. המכות שככו, הוא היה משחק כדורגל על הדשא אני עדיין פחדתי לצאת מהבית ואם כן אז להתרחק. לא לשחק בשכונה.

כך חלפו השנים, אחיו הג׳ינג׳י הגיע למצוות, אמא שלו החליטה להזמין את כל השכנים. גם אותנו. וכך נערכה סולחה גדולה, באנו לבר מצווה רקדנו כהוגן ומאז שלום ושלווה שררו בין כוחותינו, גדלנו, הוא הלך לדרכו, אני הלכתי לדרכי, הוא עשה חיל בצבא, היה אחראי על מאגרי כוח אדם, חתם קבע שנים רבות, היתה לו משכורת דשנה, היו שולחים אותו לחו״ל, גם עשה תואר על חשבון הצבא, הוא היה בא הביתה, או שזה כבר לבקר את ההורים גם אני כבר לא גרתי בבית היינו נפגשים כך ליד בית ההורים, הוא התחתן, אני התחתנתי, יופי טופי. חשבתי שהכל עבר.

כשאביו נפטר באנו לשבעה, כולם היו שם. לפתע חשתי מן אי נוחות כזאת, נזכרתי במכות שהוא החטיף לי, חשבתי כבר ששכחתי מזה...

היום הוא הוא איש גדול . בעל תפקיד בכיר בעיריה של אחת הערים החשובות בארץ. אני כבר לא רואה אותו, הוריו כבר נפטרו שניהם, הבית נמכר או הושכר, גם אבי נפטר ואמא לא גרה שם יותר, אך תמיד אזכור אותו כילד שארב לי בפינה והפליא בי מכותיו