אבא היה בסדר בדרך כלל אבל היתה לו שריטה אחת רצינית
סלאט עם לחם.
הוא היה אוכל כל דבר עם לחם
ואני לא הייתי מסוגלת לאכול שום דבר עם שום דבר. כל דבר לחוד
סלאט עם סלאט, ביצה עם ביצה, בשר עם בשר, לא לערבב שום דבר.
זה שיגע אותו עד יומו האחרון.
אבל הכי שיגע אותו שאני אוכלת סלאט בלי לחם
לא מבינה איך לחם מתחבר לסלאט. הסלאט ככ טעים כשהוא בודד ועצמאי. גם הוא עצמו תערובת של ירקות ורטבים אז למה להוסיף שחקן נוסף שאינו מתאים? לחם עם עגבניה זה נורא, לחם עם מלפפון זה עוד יותר נורא וכשהלחם נרטב מהמיצים של הסלאט זה כבר מעורר בחילה. איך אפשר לאכול סלאט עם לחם.
אבל אבא לא היה מוכן לקבל את זה שאני אוכלת סלאט בלי לחם ויום אחד הוא דחף לי בכוח לפה סלאט עם לחם וגם חביתה עם לחם. את החביתה עם הלחם למדתי לאהוב במשך השנים אבל סלאט עם לחם לעולם לא.
תמיד חשבתי שמשהו לא בסדר איתי בעניין סלאט עם לחם
עד שנסעתי לחו"ל וגיליתי : שחוץ מאבא שלי אף אחד בעולם לא אוכל סלאט עם לחם