הכל חדש ונוצץ

עוד תראי עוד תראי כמה טוב אז היה

בשנה בשנה שעברה

 שלום לך דפנה,

בשנה שעברה כתבת את זה. הבן שלך עוד היה בצבא ובדיוק אז היה מבצע עמוד ענן. רוב הזמן הוא לא השתתף בו. את בכלל לא ידעת מה את רוצה, שישתתף ויהיה גיבור או שלא ישתתף ויהיה מוגן. קיבלת את שניהם. רק בסוף המבצע שלחו אותו. הספינה שלו היתה בהספנה, נכנסה רגע לפני המלחמה. ולא ממש ידעו מה לעשות עם החיילים שמשרתים עליה. החייל שלך היה בכלל באימונים לקראת אליפות צהל. רצו להוריד אותו לאילת להעלות אותו על סער 5 ופתאום לקחו אותו לאימונים ואז פרצה המלחמה ולא לקחו אותו לשום מקום. זה היה באסה באסה. בסוף הורידו גם אותו לעזה. הוא היה בספינה ממנה ירו לעבר ביתו של הניה. הוא זה שהיה  אמור לפקד על אותה פעולה אבל זו לא היתה הספינה שלו. המלחמה הותירה טעם של באסה, וכל השירות שלו הותיר טעם של באסה בגלל המלחמה הזאת. אפילו את התבאסת. הוא היה כל השירות מבואס. את נסית לשכנע אותו לאהוב את השירות בסוף הבאסה השתלטה גם עליך. עד סוף השירות.

חלפה שנה מאז וזה נראה כאילו זה קרה מלפני מיליון שנות אור. עכשיו הבחור באוסטרליה גם עושה לך דפיקות לב. הוא יצא לאוסטרליה בלי גרוש על התחת ורוקן את כל חשבון הבנק שלו. לקח הלוואות כאשר אין לו ממה להחזיר. מבטיח שהכל יסתדר ואת לא מאמינה לו. אולי באמת הכל יסתדר? את הרי לא סומכת עליו. מה שמצחיק בכל העסק הוא כאשר פנית למנהלת המדור בבנק היא פתאום התאהבה בדמות שלו. הוא נהנתן היא אמרה. הוא בזבזן. גם אני בזבזנית. רק ככה מתקדמים בחיים.

את לא בזבזנית ואולם אמירה כזאת עשתה  לך לא נעים בבטן. אולי את תקועה בחיים כי את לא בזבזנית ואף אחד בעצם לא אשם לך.

בכל מקרה עברו שנות אור מאז. עכשיו את במקום אחר. אז השאלה הפילוסופית היא האם את באמת תקועה בחיים או שהחיים שלך זזים בלי שתרגישי. מאז הבן שלך השתחרר הפסקת להיות אמא של חייל וכל הדעות שלך השתנו. את עכשיו בכלל אמא של ילד אחר. אמא של שני ילדים אחרים שכן גם סוסון לא אותו סוסון. הוא מאוד כועס על הנסיעה לאוסטרליה ואת צריכה לתמרן בין שניהם. רק לא להיות כמו אמא שלך. לא לעשות את השטויות שהיא עשתה. ופתאום את מתחילה להבין את אמא שלך. לפעמים יש 2 אחים שונים בתכלית. אחד מצליח אחד מקנא ואת לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. את אמרת עוד לפני שהוא נסע לאוסטרליה שתקני כרטיס ובמקום לסבול מהחורף הישראלי תהני מהקיץ האוסטרלי וכך תפרדי מדיכאון החורף ששורה עליך כל שנה. אך לא עשית דבר בנידון. יתכן שדיכאון החורף כבר השתלט עליך אך את יותר חוששת מסוסון. סוסון לא רוצה לנסוע לאוסטרליה. את אפילו לא מבינה למה. הוא הרי ככ אוהב לנסוע וככ מקנא במי שנוסע. אם את נוסעת הוא משתגע. אם החייזר נוסע הוא משתגע. ואת אומרת לו שגם אנחנו ניסע והוא לא רוצה. הסבירו לך שזה נראה כאילו את רודפת אחרי החייזר ואת מביעה בכך שאת אוהבת את החייזר יותר. את מושפעת מכל מה שאומרים לך. את בכלל לא בטוחה שמה שאומרים לך זה נכון. אז כרגע את מתלבטת. זה נכון? לא נכון? לנסוע? לא לנסוע? לבטים לוקחים ממך הרבה אנרגיה. מה שאת הכי שונאת בעולם זה לבטים.

בזה לא השתנית מלפני שנה. היו לך אז לבטים אחרים.

אני מקווה שבסופו של דבר תסעי לאוסטרליה והכל יסתדר

ביי, דפנה

נובמבר 2013