שבוע אחרי אריק הלך ספי. שניהם ביום שלישי פעמיים כי טוב, שניהם בחג האור האחד נר ראשון השני נר אחרון. את שניהם אהבנו, לשניהם עשו הלוויה מפוארת אך כאן מסתיים הדמיון. אריק יכול היה לעלות על במה אך לא רצה, ספי רצה לעלות על במה עד יומו האחרון אך לא יכול. אריק הלך מהר ספי הלך לאט.
את ספי ריבלין ראיתי לראשונה בניקוי ראש. הייתי בטוחה שהוא שמאלן כמו כולם
אך עד מהרה הוא יצא מהארון. הוא התגלה כאיש פוליטי ימני, ליכודניק שרוף, תשדירי הבחירות שלו הם בלתי נשכחים
וכך הוא נשאר עד יומו האחרון רק הצחוק התחלף בדמע
כפי שכבר נטען לא היה פשוט להיות איש ימין בתוך השמאל. והיום זה עוד יותר קשה. יותר קל לומר אני הומו מאשר אני ימני. הוא נשאר צמוד לעמדותיו ועל כך מגיע לו כל הכבוד. היום כל אחד מתגאה להיות איש שמאל. כמה שיותר שמאל זה יותר טוב. לעומת זאת אנשי הימין מתחבאים. מעטים האנשים שיודו בפה מלא: אני ימני. אני ציוני, אני אוהב את הארץ. אני בטוחה שיש עוד אנשי תרבות ואמנות בעלי דעות ימניות. הם לא יודו בכך. הם פשוט לא משתתפים בחגיגות השמאל הראוותניות. חבל. אולי זאת תהיה המורשת של ספי. אל תתביישו במי שאתם. הלחמו על עקרונותיכם. נכון שיש לזה מחיר...
את תוכניות הילדים שלו לא ראיתי. סוסון היה שר 'עשיתי קקי' לפי המנגינה של הבית של פיסטוק
בגיל 66 הוא הלך. לא ממש זקן
WOW לראשונה מאז שהגעתי לישראבלוג אני בפעילים. לא יאמן (7.12.13)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@