הכל חדש ונוצץ

בעבודה אני לא שוס גדול ואף פעם לא הייתי.

הייתי עובדת בזמנו במקום העבודה של אבא שלי . הרבה נחת לא היתה לו מזה. גם לי לא.

עבדתי שם בחופשים, כתלמידה, כסטודנטית, בין לבין עד שיום אחד אמרו לו שלא אבוא יותר לשם. הם לא מעוניינים. ועד היום אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר. ולא רק משם יצאתי ככה. 

אחת הפעמים הזכורות לי היא לפני צבא. עבדתי שם יחסית הרבה זמן

בהתחלה הושיבו אותי בועד העובדים. היה שם נורא משמעם ביקשתי לעבור

העבירו אותי למשרד גדול עם הרבה פקידים. אהבתי.

הייתי צריכה לשכפל שם הוראות עבודה וגם לתייק.

לתייק לא אהבתי. לשכפל כן רק שהייתי צריכה לשכפל הוראות עבודה מהרבה פקידים וכא רצה שאעשה זאת מיד , כא רצה להיות ראשון ואני עבדתי לפי הכלל כל הקודם זוכה. ראשון ראשון אחרון אחרון. אני חושבת שזכיתי להרבה תלונות בשל כך. 

היו הרבה פקידים במשרד הזה. לא את כולם אני זוכרת. אני זוכרת 2 שכעסו עלי במיוחד, אחד זקן נרגן והשני סתם מגעיל, אני זוכרת זוג צעירים שהיו מיודדים ביניהם, הוא בלונדיני חמוד והיא ג׳דעית, מלח הארץ שהתחלתי לקנא בה בגללו, אני זוכרת בחור אחד נחמד שקט שנהרג במלחמת יום כיפור, בחורה אחת שהתייחסתי אליה כמו אל מטומטמת, וכמובן הבוס והמזכירה. במשך התקופה הזאת המזכירה התחלפה פעמיים, כאשר בפעם הראשונה נכנסה לתפקיד אחת בהריון שיצאה לחופשת לידה ובפעם השניה והחליפה אותה חברת ילדות שלי, עוד אחת שהייתי מחטיפה לה מכות נאמנות, מטומטמת בלחץ שזכתה לתפקיד בזכות זה שאביה היה מנהל כוח אדם של כל המפעל 

לא היו לי יחסים טובים עם העובדים שם ובכל זאת רציתי להיות שם.

מהמשרד הסמוך היו מעוניינים בי יותר, חלק מהזמן עבדתי גם שם ולא אהבתי. רציתי את המשרד הקודם. ובסוף חזרתי אליו

היינו קבוצה של חברים לפני צבא, כולנו התגייסנו בסופו של דבר. 

מאוחר יותר ראיתי את חוות הדעת עלי וזה עשה לי ממש לא נעים. הבוס המליץ לא לקבל אותי חזרה אחרי צבא.

אבל בסופו של דבר סיבת עזיבת העבודה היא גיוס לצהל. לא משהו אחר.