יש לי היום הופעה
אני באמת באמת נהנית ואוהבת להופיע
רק דבר אחד אני לא אוהבת
זה הלחץ מסביב
אם אשאל מה מלחיץ אענה שהלחץ מתחיל הרבה לפני כאשר מתחילים הפרסומים על ההופעה ומכירת כרטיסים
אנחנו חברי המקהלה צריכים למכור כרטיסים זא לעסוק בשיווק
לפרסם את ההופעה בכל מיני צורות לפנות למכרים, חברים, בני משפחה
הקטע הזה ממש לא נעים לי
למי אמכור? אני שואלת מי יקנה ממני כרטיסים?
משפחה אין לי. רק ילד אחד נמצא בסביבה. הוא יבוא ב״ה
חברים? גם כן אין לי. לא מפריע לי בדכ׳ אבל פתאום אני נזכרת שאין לי חברים
חברים מן העבר אולי, חברים מהפייסבוק, סתם אנשים שאני נתקלת בהם כמו פקידת הבנק שלי, אולי היא רוצה, ובכלל מי אוהב מוזיקה כזאת?
אני רואה שחברי מקהלה אחרים כן מוכרים
וזה מטריד אותי
אני מתחילה לחשוב מה קורה אתי בכלל, אמנם זו רק מכירת כרטיסים אבל יש לזה אמירה נוקבת.
ובכלל מתעורר כל נושא השיווק כי שיווק זה לאו דווקא למכרים וחברים, זוהי תורה שלמה
ובעצם לי אין שום רווח ממכירת הכרטיסים האלה. אני מוכרת בשביל הקולקטיב. הרווח היחידי שלי הוא לראות אורחים שלי בקהל וההרגשה כי תרמתי לקהילה ואני שייכת
ובקיצור מדבר אחד קטן מתעוררים ככ הרבה דברים, כמו כמה אני בודדה, כמה אני לא יודעת לשווק ולא אוהבת, כמה אני לא תורמת וכו׳
חבל
אני מעדיפה לשיר, להנות מהמוזיקה, להנות מהמעמד, מהבמה, מהיופי שביצירה, מהיופי שלנו כמקהלה, מהמקום המקצועי שלי במקהלה, ממחיאות הכפיים בסוף ומכל העסק המכובד הזה
יאללה חיוך 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@