הכל חדש ונוצץ

אין מראה עיניים כמשמע אוזנים

הלכתי לראות את אמא 

היא ישנה. לידה ישבה מטפלת רוסיה.

הערתי אותה.

היא בהתחלה לא הבינה מי אני ומה אני. חשבה שאני אחותי. טוב זה בסדר. אחכ קלטה שזו אני.

התחלתי לדבר איתה.

למה את פה - שאלתי

יש לי שיתוק

למה את באורתופדית

את לא יודעת? עברתי ניתוח ברגל.

אני לא יודעת כלום לא סיפרו לי כלום. איזה ניתוח עברת

ברגל, ברגל הזאת.

ברגל המפורסמת? עשית את הניתוח הזה?

כן. 

למה עשית אותו? אמרתי לך לא לעשות אותו

הניתוח הצליח. בקרוב אתחיל לרוץ

אז למה את פה ככה ככ הרבה זמן?

בשלב זה הגיע פיזיותרפיסט

מה שלומך? הוא שואל אותה

שלשונאים שלי יהיה ככה טוב - היא עונה

מה המצב שלה? שאלתי

היא בסדר. בקרוב תעבור לשיקום. היא בסדר היא צלולה היא הולכת קצת היא אוכלת היא בסדר היא תהיה בסדר

למה היא פה ככ הרבה זמן? מה הסיפור שלה

אני לא יכול לענות לך תשאלי רופא

הלכתי לשאול רופא. הוא לא ככ רצה לספר. אנחנו אמורים להעביר מידע מאחת לשניה אם אני לא יודעת ולא סיפרו לי אין לו זמן. מה זאת אומרת אין לו זמן? אני בת שלה. לא? מותר לי לדעת מה קורה. ואם אנחנו לא מדברות.. הוא אמר שזה סיפור ארוך ואין לו זמן. איכשהו הוצאתי ממנו שהיא עברה ניתוח בבית חולים אחר מזמן, ניתוח תיקון שבר לפני חודש משום מה היא עברה עוד ניתוח בבית חולים הזה , היא היתה כבר בשיקום , לא הסתדר לה שם משהו, היתה לה איזו המטומה והיא חזרה לפה, עכשיו לא עשו ניתוח ו....

לא הבנתי כלום. שוב נסיתי להבין מתוך דבריו מה קורה. אז היא לא נפלה בבית מהמיטה ולא עברה אירוע מוחי ולא שברה את הרגל. פשוט היא עברה את הניתוח ברגל שהיא דיברה עליו כבר שנים והיא גם לא מאושפזת בביח ככ הרבה זמן לא בלי הכרה ולא שטויות. הכל בסדר הכל בקונטרול אני יכולה ללכת הביתה ולישון בשקט. הכל בסדר, אין חשש לחייה, היא צלולה היא בהכרה ,היא עברה ניתוח עברה שיקום ועכשיו היא תמשיך את השיקום. אני יודעת כרגע היא מאוד חלשה והיא על כסא גלגלים.

ובכל זאת למה לא מספרים לי שום דבר? אני לא אמורה לדעת? לא חשוב. אני אחזור הביתה ואמשיך לא לדעת.