אני אוהבת את הבלוג שלי. באמת. וגם את הסיפור הזה שאני מספרת . לי. לכם. עוד מעט אני משלימה אותו. כך קטעים קטעים, עוד חתיכה בפאזל.
אז גם היום יש לי אחת כזאת.
היא היתה בעננים והרגישה בעננים. תחושה של כל יכולה, מזכירה קצת את יוסף הצדיק וחלומו על השליטה בכוכבים שכל גרמי השמים משתחווים לו. אך כמו יוסף הצדיק גם לה חיכה משהו בפינה.
היא יצאה לחופשת סקי. מישהי התקשרה לבעלה וסיפרה לו שהיא מנהלת רומאנים. היא תהתה מי זאת המלשינה. הרי כולם ידעו שהיא מנהלת רומאן חוץ מהבעל. לכולם היא סיפרה שהיא מנהלת רומאן והיא רוצה להתגרש ואפילו כבר פתחה בהליכים. רק הבעל לא ידע שום דבר ולדבריה הגיב באדישות לכל הסיפורים האלה. היא סיפרה לי אז הכל. גם אני הגבתי באדישות. אחרי איך שהיא מתנהגת אתי מה היא מצפה.... הטלפונים האנונימיים האלה נמשכו ונמשכו עד שהבעל הפסיק להיות אדיש. היה שמח......
לא. לא אני הייתי המלשינה. היא חשדה ברבים. היא חשדה שזו אשתו של ינקלה, זו למעשה היתה יכולה להיות כל אחת. היא הרי סיפרה לכל החברות שלה על בגידותיה, היא סיפרה גם לי, גם לאמא, זו יכלה להיות אשתו של המאהב, או אחת מהמאהבות האחרות שלו, שהרי היא לא היתה היחידה כמו שהוא לא היה היחיד. חשבתי להלשין. זה הגיע לה אך זו לא הייתי אני. מי זו היתה? על כך בפרק הבא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@