טוק טוק - נשמעה דפיקה בדלת.
על הסף שליח ובידו מעטפה.
מה זה?
מבית המשפט.
פתחתי את המעטפה. במעטפה היה צו הרחקה וצו איסור על החזקת נשק. כן אחותי הוציאה נגדי צו הרחקה בעקבות פרסום הבלוג הראשון. צו ארוך ומנומק. תלונה במשטרה, תצלום של כמה פוסטים, לא כולם , כתב תביעה ופסק דין. עיינתי באריכות באותו מסמך. היא טוענת שאני מהווה סכנה מיידית לילדים שלה. אני? אני אי פעם ניסיתי לפגוע בילדים שלה? איך? על מה? הרי היא זו שפגעה בבן שלי. אבל לך עכשיו תוכיח את זה. איפה ראו שאני פוגעת בילדים שלה? הרי היא כל הזמן מזמינה אותי ליומולדת שלהם ואני לא רוצה לבוא.. היא גם טענה שאני כמעט לא יוצאת מהבית והיא בעצם לא יודעת אם יש לי נשק... הנשק שלי זה עכבר ומקלדת. זה מגוחך, אי אפשר לאסור עלי להשתמש בעכבר ומקלדת....
היטב נחרדתי מהמסמך הזה. כל ההאשמות האלה, מה יעשו לי עכשיו? ואיך זה שבכלל לא שאלו אותי איך זה נעשה באופן חד צדדי שכזה. היא שוב ניצחה אותי חשבתי. מה אני עושה עכשיו? הזמינו אותנו לגישור. מה זה בכלל גישור. מה יהיה?
כן זה היה מאוד לא נעים. אבל אחרי כמה ימים פתחתי שוב בלוג, את הבלוג הזה, פניתי לעורכת דין שנראתה לי טובה. למעשה היא היתה עורכת דינו של בעלי והיא הצליחה להוציא אותו יפה מתביעה שהגשתי נגדו....
כך הסיפור שלנו עלה מדרגה. והלוא הוא מסופר מאז ועד היום