בקרתי אתמול אצל אמא. המצב לא משהו. היא מאוד שמחה לראות אותי היא אומרת שהיא שאלה כל הזמן איפה דפנה למה דפנה לא באה והניחה שאני כועסת עליה. מה שלא היה לא נכון. אני עדיין כועסת אבל היא אמא שלי. וכך גם אמרתי לה. אני גם כועסת אבל בכלל לא ידעתי איפה את אף אחד לא סיפר לי. למה לא מספרים לי? אני צריכה לפנות למשטרה בשביל לדעת איפה אמא שלי? חיפשתי בכל מקום עד שמצאתי.
אלוהים העניש אותי - היא אמרה. - איזה משפחה אנחנו, כל הזמן רבים כסף כסף כסף כסף לעזאזל כבר הכסף הזה. אנחנו לא היינו בסדר. עזבנו אותך לבד, מסכנה שלי איך הסתדרת
הסתדרתי. הסתדרתי איך שהסתדרתי
אחותך עבדה עלי קשה - היא אמרה - יש לה פרויקט
כן לכל אחד יש פרויקט לה יש אותך לי יש את סוסון, ככה זה וגם השני לא ככ בסדר, עושה צרות, הוא ילד קשה, אני עבדתי עם אבא, לכל אחד יש פרויקט
אחותך אמרה שזה לא בסדר. אנחנו לא צריכים להיות ככה
כן אחותי כל פעם אומרת את זה אך ממשיכה עם השטויות שלה. למה היא לא סיפרה איפה את ומה קרה לך? אני לא צריכה לדעת דבר כזה? כן זה בטח לא צריך להיות ככה . ככה לא מתנהגים אבל זה מה יש זאת האחות שיש לי. עוד יש לה מה לומר בעניין. מעניין. גם היה לי יומולדת 60 ואף אחד לא התקשר ולא נתן לי מתנה . היא יכולה תמיד להפסיק עם השטויות אבל היא לא רוצה....
אמא מאוד חלשה. שוכבת במיטה לא יכולה לקום. רק כסא גלגלים. גם הצלילות שלה לא משהו. היא לא הרבה יותר צלולה מאיך שאבא היה. הוא גם היה צריך להיות שם איפה שהיא. רצו לקבל אותו שם אבל היתה לו אבחנה של תשוש נפש. הוא בקלות היה יכול להיות שם. למה הכניסו אותו לתשושי נפש אני לא מבינה. הוא דיבר , הוא זיהה אותנו, הוא אפילו ידע מי זה גלעד שליט אז למה... טוב לא משנה כבר... עכשיו אמא שם והקול שלה צרוד קצת, זה לא מה שהיה ומידי פעם היא קופאת. היא לא יודעת איפה היא נמצאת למה היא שם ואיך הגיעה לשם. היא לא יודעת כמה זמן היא ככה. מידי פעם היא מחייכת. דפנה פה, האם אני חולמת? לא את לא חולמת. עכשיו אני אבריא היא אומרת. עכשיו אני אבריא ככ טוב לי שאת פה, אני ככ אוהבת אותך, כל הזמן חשבתי עליך, חלמתי עליך. חלמתי שאת פה ולא מדברת אתי. את באמת פה או שזה חלום
אני פה אמא. זה לא חלום. אני פה.
אחכ דברנו גם על הדודים מגרמניה. היא לא מדברת איתם. לא לא בגלל הדירה. היא מאוד כועסת עליהם בגלל הבן אח הזה. אבל זה כבר סיפור אחר....
ככה אנחנו מתפרקים....