הכל חדש ונוצץ

שמאל ימין ימין ימין. ימין. תמיד הייתי ימין. בפוליטיקה. תמיד. לפעמים נדמה לי שאני הולכת ומקצינה ימינה אבל לא. תמיד הייתי ימין. הייתי לאחרונה במפגש עם מיכאל בן ארי בטכניון וזה הזכיר לי נשכחות. תחושת דז׳ה וו. כן הייתי כבר במקום הזה. שמעתי בדיוק את אותן מילים כבר מזמן. זה היה אחרי מלחמת יום כיפור. לפני המהפך. המערך היה עדיין בשלטון. המערך. השם הזה עדיין דבק במפלגת העבודה ואם אני לא טועה רבין היה אז ראש הממשלה. תנועות מחאה קמו אחרי מלחמת יום כיפור. בעיקר מוטי אשכנזי שקרא להחליף את השילטון המסואב ההוא שכשל במלחמה, השתתפתי בהפגנות מטעם הליכוד, בינתים התחילו תנועות מן הימין - גוש אמונים בקריאה ליישב את יהודה ושומרון מורשת אבותינו. סבסטיה, קדום. אני עליתי לקדום כמה פעמים. היינו עולים בלילה באוטובוס. אף אחד לא פחד. עצרנו באיזו גבעה וכמה פוליטיקאים נשאו נאומים. ביניהם משה שמיר מי שכתב את הוא הלך בשדות, זבולון המר ועוד , אני לא ככ זוכרת מי היה עוד וגם לא את השמות שלהם. דתיים וחילונים עלו להר ולכולם מטרה אחת. ליישב את יוש, את השטחים שכבשנו או שחררנו, מורשת אבותינו. פעם האוטובוס שלנו נתקע, טעה בדרך. נכנס לאיזה כפר. לא, לא עשו בנו לינץ׳ להיפך. יצא שם ערבי עם פנס ועזר לנו להחלץ. לא עלינו להר משנאת ערבים אלא מאהבת הארץ. 

קטע בלתי נשכח היה צעדת גוש אמונים. סחבתי לשם את אבא. הוא הסתייג. נראה שבתוכו התחבא איזה שמאלני קטן. הורי תמיד הצביעו מפאי ופעם הוא הצביע מפם. לא ידעתי מה ההבדל . כולן היו מפלגות עבודה. הרוח בבית היתה ציונית פלמחניקית. נראה שגם בפוליטיקה הוא הסתתר מאחורי הסינור של אמא. היא אמנם הצביעה מפאי אבל תמיד נשמעה כמו ימין קיצוני. פייטרית. מוכנה לצאת לקרב בכל עת ואצלה זה לא רק דמיון. היא השתתפה בקרבות במלחמת השחרור. גם אבא. וכך אני עם רוח הקרב הלכתי עם אבא לכבוש את הגדה. יצאנו בבוקר לא עבות עם מזג אוויר מוזר. השמש זרחה והיה חמים אך גם גשם ירד. מבול. וכך באמצע שדות השומרון מצאנו את עצמינו תחת גשם סוחף ללא מחסה או כיסוי. בהתחלה היו אלה טיפות, כולם ניסו להסתתר מתחת לעצים. לא היו מספיק עצים בשביל כולם. היו המון אנשים מלאי שמחת חיים ורוח חלוצית, הגשם התחזק, טיפות גדולות... לא היה טעם להסתתר. המשכנו ללכת כאשר אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו. לא היה קר. זה אפילו הקל את ההליכה. הבוץ הגיע עד הברכיים ולמעלה מזה. מהמכנסיים והנעליים נפרדתי לשלום אחרי הצעדה הזאת.

את המסלול אני לא זוכרת. רק את האווירה של הביחד ואת החיוכים הגדולים של כולם. כולם רטובים כולם צוחקים כולם טובעים בבוץ ומברכים על הגשם. חזרנו הביתה בחיוך גדול. כיף כזה עוד לא היה לנו. שנים רבות דובר בצעדה הזאת. דבר כזה אי אפשר לשכוח. כן, הייתי פעילה פוליטית מן הימין, וכאשר בגין עלה לשלטון כבר לא היה צורך בפעילות הזאת. הוא נתן לגיטימציה להתיישבות. אלקנה, אריאל היו הישובים הראשונים הלגיטימיים מעבר לקו הירוק....

ועכשיו כנראה שוב צריך לעלות בהר.... אני שוב נקראת לדגל. רק שאני כבר לא ככ צעירה כמו אז אפילו אבא היה יותר צעיר ממה שאני היום... אני בת 20 ומשהו אבא אפילו לא בן 50. סטודנטית באוניברסיטת תלאביב שהיתה ימנית פעם.... באגודת הסטודנטים ישבו יותר ימנים ממני... איך נפלנו. צריך לקום. ניצחנו אז, גם עכשיו ננצח. אהבת הארץ תנצח. האהבה מנצחת....